לפחות חלק מהדברים שכתבתי כאן אנחנו כבר מכירות מהמצבים שבו צוות שמפריע ליולדת ולא קשוב או מקבל את הצרכים שלה.

1. לנסות ליצור לנו זמן בלעדיו, כדי שאפשר יהיה לדבר באופן פתוח.
למשל לשאול אם הוא יכול ללכת למלא את הבקבוק מים בקולר שבקצה המסדרון,
לשאול אם הוא צריך כמה דקות להתאוורר, להציע שילך לקנות לה משהו מתוק במכונות.
2. כשתהיו רק שתיכן, תוכלי לגשש איתה באופן עדין
"שמתי לב שהפריע לך שהוא מדבר בטלפון. תרצי להגיד לו משהו על זה?"
"נראה לי שיוסי מאוד נלחץ לגבי המוניטור ושאת מעדיפה לזוז גם אם זה גורם לו לצפצף."
3. "להזכיר לה בקול רם" דברים שיתנו תוקף לצרכים שלה ולגיטימציה לבטא אותם.
"הרבה פעמים הגוף שלנו ממש יודע מה הוא צריך בלידה והוא גורם לנו לנוע באופן שמקדם את הלידה."
"את זוכרת שאם משהו שאני או אנחנו עושים מפריע לך אז חשוב שתגידי כדי שניתן לך את התנאים הכי טובים ללידה?"
"יש משהו שאת רוצה לבקש מאתנו או לכוון אותנו? מפריע לך שאנחנו מדברים?
האם האור הזה מתאים לך או שאת רוצה שנבדוק אם אפשר לעמעם קצת?"
4. לפעמים, אם זה מתאים ויש לנו תקשורת טובה עם הצוות, אני מגייסת את המיילדת – כי יש לה יותר סמכות.
אני יכולה לצאת רגע ולתפוס אותה במסדרון ולהגיד לה –
נראה לי שבן הזוג לא מבין שהיא צריכה את השקט שלה וניסיתי לרמוז אבל אני לא רוצה להעליב אותו.
מתאים לך לבוא ולהגיד משהו על זה שהיולדת צריכה עכשיו לנוח
ושאולי כדאי שכולם יכבו את האורות ושיעשו את השיחות טלפון בחוץ?

בסופו של דבר – מי שיכול להיות אסרטיבי ולשים גבולות – זאת רק היולדת. לא אני.
אני צריכה להזכיר לה שיש לה את הזכות, שזה חשוב, ואולי לעזור לה להעלות נושא שהיה לה קשה לפתוח.

מה שעוזר לי, זה להתייחס אל תהליך הלידה, ולא אל הנסיבות.
זאת אומרת – לא אכפת לי מה גורם להתחלת הלידה,
אני מצטרפת בשלב של הלידה בו הייתי מצטרפת אם הלידה לא היתה מתחילה בהשראה.

אין צירים? אני לא באה.

יש צירים של שלב לטנטי (מרווחים/חלשים/לא סדירים) – אם לא הייתי באה אליה הביתה במצב כזה, לא אגיע גם להשראה.
אני יכולה כמובן לתמוך מרחוק בלהציע אפשרויות, לשלוח חיזוקים או לעזור לה להבין מה המצב ומה צפוי,
אבל זה עוד לא הזמן שלי.

אני מצטרפת בשלב שבו הייתי מצטרפת אם היא היתה בבית –
 צירים משמעותיים, יחסית צפופים, שדורשים ממנה לעצור ולהתמודד איתם.
או, אם אני מעריכה שדברים מתקדמים מהר, גם אם זה עוד לא צפוף מאוד או חזק מאוד.

כשהעולם משתנה, גם מטרות קורס ההכנה ללידה משתנות
אם את מדריכת הכנה ללידה, אני מאמינה שההרצאה המצורפת כאן תתן לך זוית חדשה וכלים חדשים לבנות קורס מעניין ואטרקטיבי

לאורך השנים ההגדרה של לידה טובה השתנתה, ובהתאם לזה גם השתנו האופן בו התייחסנו ללידה ולהכנה ללידה.
מהנקודה בה לידה טובה הוגדרה כאמא בריאה ותינוק בריא, דרך השאיפה ללידה ללא סבל והמצאת האפידורל, הרצון בלידה פיזיולוגית והפחתת השימוש באמצעים מלאכותיים, עליית המודעות לזכויות היולדת ולחופש הבחירה.
אבל בשנות ה 2000 התפיסה שוב השתנתה.
אנשים לא שואפים רק ל"הישגים" אלא גם לחוויה,
ולידה טובה לא נמדדת יותר רק באורך שלה, במידת הפיזיולוגיות שלה או בתחושת הכאב,
אלא בחוויה חיובית (רוגע, בטחון, בחירה, הצלחה, גאווה, סיפוק ושמחה).

בנוסף לשינוי במטרות ישנם שינויים נוספים שמחייבים או מאפשרים שינוי באופן בו אנחנו מכירות את ההכנה ללידה:

• לרוב הנשים יש נגישות גבוהה לידע והן לא זקוקות לנו יותר כמקור לאינפורמציה.
• ישנם הרבה יותר מחקרים, ידע וכלים שאנחנו רוצות להנגיש להם.
• אופן הלמידה משתנה מהקשבה פסיבית לתהליכי למידה משמעותית ופעילה.
• התפתחות של תהליכי מודעות וכלים חדשים לעבודה רגשית-תודעתית.