אם את אמא עצבנית ועייפה – זה מוקדש לך.
כמה צעדים בדרך להיות אמא יותר שמחה, רגועה ועייפה פחות:

1. שינה – כשאנחנו לא ישנות אנחנו עייפות, מדוכאות, עצבניות ולא נחמדות…
אם אפשר לדאוג לישון זה כנראה ישפר גם את כל השאר.
במקרה שאת לא מניקה – רצוי שבן הזוג יקום להאכלה אחת לפחות בלילה.
אם את מניקה או שזה לא אפשרי או לא מספיק, צריך לדאוג לעזרה במהלך היום כדי להשלים שעות שינה.
זה יכולה להיות אמא, חברה או אפילו בייביסיטר בתשלום שלוקחת את התינוק לסיבוב בעגלה.
אם את מניקה, עשי את זה מיד אחרי הנקה כדי שיהיה שם פער זמן או שתשקלי לתת פעם אחת חלב שאוב, אם את לא מניקה אפשר שיתנו לה בקבוק.
לא חייבים כל יום, אבל אפילו פעמיים בשבוע של השלמת שעות שינה יכולה לשפר מאוד את מצב הרוח והעצבים.

2. ותרי על השאיפה להיות סופרוומן
בהתאם לסעיף 2 וותרי על המודל של עקרת הבית המושלמת-

• סדרי פחות את הבית.
• נקי פחות את הבית (אני נשבעת שמטאטא וסמרטוט לח פעם בשבוע הם עדיין סטנדרטים גבוהים למדי ואין בעיה גם לעשות את זה פעם בחודש…) או לחילפין – הזמיני מנקה (אפשר לבקש גם את זה בתור מתנה מאנשים קרובים).
• השתמשי בסל הכביסה בתור ארון שממנו לוקחים את הבגדים וותרי על שלב הקיפול והחלוקה.
• תדאגי שיביאו לך אוכל (זה הזמן לגייס סבתות וחברות ולנצל את הרצון של אנשים לתת מתנות). אם זה כבר לא מתאים – אפשר להזמין אוכל מבושל.
• בשלי ארוחות פשוטות – אפשר גם סתם להפשיר מהפריזר שניצל, או לחילופין, לאכול מלפפון + גזר שלמים בתור ארוחת בוקר ולחסוך בחיתוך ושטיפת כלים.

3.ותרי על הרצון להיות אמא מהפרסומות:
7. תני לגדולים לראות יותר טלויזיה
8. תשלחי אותם יותר לחברים
9. תזהירי אותם שאת עייפה ועצבנית ושזה לא בגלל אבל כדאי להם לא לבקש ממך שום דבר לא הכרחי.

4. ותרי על הרצון להיות תוך כדי גם אשת קריירה מושלמת:

אם את גם עובדת תוך כדי:
תזכרי שאף אחד לא יכול לעשות אינסוף דברים במקביל ובחרי מה סדר העדיפויות שלך

5. גייסי את בן הזוג שלך:

אולי הוא לא יודע כמה זה קשה, אם לא תשתפי אותו, הוא גם לא יבין.
עשי שיחה עם בן הזוג על חלוקת המטלות בינכם כדי להתאים אותם למצב הנוכחי.

6. היי סלחנית לעצמך – את עושה את המקסימום שאת יכולה. אין טעם לשפוט את עצמך ביחס לבלתי אפשרי.
וותרי על ה"אי נעימות" – מותר לוותר על אירוע משפחתי, מותר להגיד לו לבקשות, מותר לדחות מבקרים לא רצויים וכו'.

7. שימי את עצמך בסדר העדיפויות – מה את צריכה עכשיו?

אפשר להעזר גם בשיטה מאוד מעניינת שנקראת "שיטת העבודה של ביירון קייטי" שעוזרת לשחרר את המשפטים שרצים לנו בראש כמו: "תינוק צריך להיות…." "אמא טובה צריכה לעשות…" "בן הזוג שלי צריך לדעת…" וגורמים לנו להמון תסכולים. כדי לראות את המציאות הממשית ולבחור איך אני יכולה לעצב את חיי ולא להרגיש קורבן של אחרים ושל הנסיבות.

מוזמנות להוסיף.

מכתב למשפחה שלי לקראת הלידה הקרובה

אמא, אבא, חמותי היקרה, אחים, אחיות, חברים וגם הדודה של גיסי מבאר שבע,
אני אוהבת אתכם מאוד, באמת. אני יודעת שאתם נרגשים לקראת הלידה הקרובה, אבל רגע לפני שאתם באים להגיד לנו מזל טוב, הייתי רוצה שתקראו את המכתב הזה:

 אחרי הלידה, סיכוי טוב שאהיה מותשת,  פצועה ואהיה עסוקה בהכרות, טיפול והנקה בתינוק החדש שלי.
יכול מאוד להיות שלא יתאים לקבל אורחים בכלל או שארצה רק ביקורים קצרים. אז בבקשה, אלא אם אמרתי אחרת, חכו עם הביקורים לשלב מאוחר יותר ו אל תעלבו.

אל תשלחו לי פרחים לבית החולים, לא יהיה לי איפה לשים אותם ואני לא רוצה לנסות לסחוב איתי 7 זרים + סלקל+3 תיקים כשאני יוצאת הביתה. אם אתם רוצים לשלוח פרחים, שלחו אותם הביתה אחרי שאחזור.

גם אל תביאו לי לשם בגדים או מתנות לתינוק – זה סתם עוד ציוד לסחוב.

רוצים להביא משהו? תביאו קצת אוכל טעים, ממתקים משובחים או משהו שיכול לעזור לי בבית החולים .

ועכשיו, אודה לכם אם תעשו את המבחן הבא:
בחן את עצמך – האם את/ה מבקר/ת רצוי לאחר הלידה*?

אם בחרת בתשובה 1=נקודה אחת
אם בחרת בתשובה 2=2 נקודות
אם בחרת בתשובה 3=3 נקודות

*לאחר הלידה יכול לנוע בין 3 ימים ל 3 חודשים – תלוי בהורים ובתינוק. כשהם מתחילים לצאת מהבית ולהסתובב זה בד"כ כבר פשוט יותר.

**השאלון מנוסח בלשון נקבה אבל מיועד גם לגברים

•  לפני שאת באה לביקור את:
  1. פשוט מגיעה ופותחת את הדלת – אני אוהבת להפתיע
  2. מתקשרת או שולחת אסמס לשאול מתי והאם מתאים לבוא
  3. תשובה 2 + שואלת אם צריך להביא משהו מהסופרפארם/משהו לאכול או משהו אחר
•  כשאת מגיעה היולדת תרגיש בנוח להראות:
  1. מטופחת ולבושה היטב.
  2. לבושה בבגדי בית
  3. בכל מצב, כולל עיגולי חלב על החולצה ושיער פרוע.
  • את מביאה אתך:
  1. חליפת בגדים לפי מין התינוק ארוזה בקופסא מהודרת ואת שלושת ילדי הקטנים וההיפראקטיבים.
  2. צ'ק – כי בטוח שהם צריכים אותו
  3. אוכל מזין שהם אוהבים ארוז בקופסאות בגודל מנה שאפשר להקפיא ולאכול לאורך כל השבוע.
  •  כשאת מגיעה את:
  1. מחכה שיגישו לי קפה ועוגה ובינתיים עושה קוצ'י מוצ'י לתינוק
  2. מכינה לעצמי ולכל הנוכחים שתיה חמה
  3. שוטפת כלים, שמה את האוכל שהבאתי בפריזר ושואלת אם צריך שאקח את התינוק כדי שיוכלו לאכול/להתקלח/לישון.
  • אם התינוק בוכה את:
  1. שואלת "למה הוא בוכה?"/אומרת לאמא/אבא הטריים שאת זוכרת שגם הם היו תינוקות בכיינים ושהם לא הפסיקו לצרוח מאז שנולדו ועד גיל שנה
  2. מפחיתה את הנוכחות שלך והולכת לעשות משהו יעיל אחר בינתיים
  3. שואלת בעדינות אם יש משהו שאת יכולה לעזור ומשדרת בטחון שהיא אמא נפלאה.
  • אם האמא בוכה את:
  1. אומרת לה שהיא צריכה להיות מאושרת על זה שיש לה תינוק בריא ושתקח את עצמה בידיים
  2. מתנדפת משם בנימוס
  3. מוציאה טישו, שמה יד עדינה, מקשיב לה ולא מנסה לתת לה עצות.
  • אם ההורים נראים לך עייפים את
  1. פותחת בשיחה קלילה ושואלת אם היא בטוחה שלא היו לה תאומים כי נראה שהיא עדיין בהריון
  2. נפרדת מהם בנימוס
  3. מציעה לשמור על התינוק בינתיים כדי שיוכלו לישון בשקט.
  • הקשר שלך ליולדת*:
  1. חמותה
  2. אמא שלה
  3. חברה טובה

 סיכום הנקודות:
*השאלה האחרונה היא רק בדיחה, אל תכניסו אותה לספירת הנקודות.

 7-12 נקודות – אני בטוחה שאתם מאוד נחמדים ושכיף לבלות אתכם אבל בחודש הראשון אחרי הלידה  אתם לא רצויים. אפשר לשלוח את הצ'ק בדואר ואת הברכה באס.אם.אס, אנחנו מבטיחים לעדכן תמונות של הרך הנולד בפייסבוק.
12-17 נקודות – אנחנו שמחים שבאתם, אבל אם אפשר, שזה יהיה ביקור קצר, אנחנו עדיין מתאוששים.
18-21 נקןדות – אנחנו מאוד שמחים שבאתם ותודה על האוכל. אתם מבקרים רצויים מאוד, אתם הופכים את ההתאקלמות שלנו בעולם ההורות לחוויה קלה ונעימה יותר. נשמח אם תבואו שוב בקרוב.

_______________________________________________________________________

טיפים נוספים ליולדת שיכולים לעזור לך לנהל את המשפחה והחברים בצורה טובה יותר אחרי הלידה:

• נסחו לפני הלידה אסמס כללי בסגנון: "בשעה____ נולד/ה בתנו ____. אנחנו נרגשים ומותשים. אנו מודים לכולם מראש על כל הברכות. בימים הקרובים נהיה עסוקים בהתאוששות, מנוחה והכרות עם האוצר החדש. כרגע אנחנו לא פנויים לביקורים וגם לא כל כך זמינים לטלפון, נשמח לראותכם אחרי שנחזור הביתה/באירוע הברית/במסיבה לכבוד התינוקת."
• קשה לדעת מראש האם תרצי או לא תרצי ביקורים. זה תלוי באיך תעבור הלידה, מי את ומי המשפחה שלך. אם אחרי הלידה דווקא תרצי ביקורים – תמיד אפשר לשלוח אסמס מזמין לכולם שיבואו. לפעמים דווקא הזמן בבית החולים הוא נוח לביקורים כי הם מוגבלים בזמן ולא צריך לארח. תבדקי מה הדבר הנכון בשבילך.
• אחת הדרכים לווסת את המבקרים היא לקבוע אירוע, אפילו אם זה רק משהו קטן בבית שמרכז אליו את כל המבקרים שרוצים להגיד מזל טוב אבל אתם לא רוצים שיופיעו בבית שלכם בזמנים לא צפויים.
• אם ההורים שלכם מרגישים חובה להסתובב לכם בין הרגליים – זה בגלל שהם אוהבים ודואגים לכם ולתינוק/ת. אם זה מפריע, כדאי לעזור להם למצוא תפקידים שיהפכו אותם לפחות מפריעים. אם הם מוכנים לשטוף כלים, לבשל, להרכיב את מיטת התינוק, לעשות לכם קניות – הם יוכלו להרגיש משמעותיים ולכם זה יכול מאוד לעזור.
  אם הם מביאים מתנות, תמיד תגידו תודה נרגשת. אולי אתם לא צריכים את זה, אבל הם ירגישו שהם תורמים וחשובים.

יש לכם טיפים והערות נוספות? מוזמנים להגיב.
אתם לא עדיין לא יודעים איך להתמודד עם המשפחה אחרי הלידה? מוזמנים לפנות אלי.

איך להאכיל מבקבוק בצורה נכונה?
איך מאכילת תינוק יונק מבקבוק בלי לגרום להעדפת הבקבוק על פני השד?

דף מידע זה יתן לכם הסבר כיצד ניתן לשלב במקרה הצורך בקבוק עם הנקה בלי לגרום להעדפת הבקבוק.

חשוב לדעת: אם נותנים לתינוק פורמולה במקום חלב אם המסר לשד הוא שיש פחות צורך בחלב ולכן זה יגרום לירידה בכמות החלב, לכן, כל עוד את רוצה לשמר את כמות החלב וכל עוד אפשר, רצוי לתת בבקבוק רק חלב אם ששאבת.

האכלה מבקבוק במקביל להנקה עלולה לגרום אצל התינוק לבלבול ולהעדפת הבקבוק על השד.

 הסיבה העיקרית לכך היא הזרימה הקלה יותר מהבקבוק מאשר מהשד.

 סיבה נוספת היא במקרה בו הפטמה של האם שטוחה יחסית או רכה והתינוק מתקשה לזהות אותה בפיו. במקרה כזה, הפטמה של הבקבוק שהינה ברורה, גורמת לו לחפש בשד פטמה באותו הסגנון ולא למצוא. דבר שגורם לתינוק לחפש על השד ולא להתחיל למצוץ ואח"כ להתעצבן ולהתנגד לשד.

 במקרה כזה – מומלץ להמנע בכלל מבקבוק עד להתבססות ההנקה ובינתיים לתת את החלב בדרכים אחרות כגון האכלה בכפיות, להשקות באמצעות כוס, להאכיל באמצעות מזרק (ללא מחט) או באמצעות צינורית ששמים על אצבע האדם המאכיל (להסברים נוספים ניתן לפנות אלי).

 על מנת להעזר בהאכלה מבקבוק במקביל להנקה בלא לגרום להעדפת הזרימה המהירה של הבקבוק ישנם כמה כללים פשוטים:

 בחרו בקבוק עם פטמה שהקצה שלה צר ומתרחב בהדרגה – זה יגרום לפטמה להגיע עמוק לפה התינוק ולשפתי התינוק להרחב בהדרגה, ופחות מומלץ בקבוק בו הפטמה רחבה וארוכה שהחיבור בינה לבין הפטמה בזוית ישרה – כי פטמה כזאת גורמת לתינוק למצוץ את הפטמה כמו קש ולא עם פה רחב ושפתיים מופשלות..

 מידע מעניין מראה שבפועל, אין קשר בין קצב הזרימה של הבקבוק לבין בקבוק שאינו מטפטף.

  גרי את פה התינוק עם פטמת הבקבוק, כפי שהיית עושה עם הפטמה שלך, וחכי שיפתח את פיו רחב כפי שהוא עושה בהנקה. רק אז הכניסי את הפטמה לפיו.

 אל תדחפי את הפטמה לפיו אם הוא לא משתף פעולה כפי שאי אפשר לעשות זאת עם השד – כבדי את הרצון של תינוקך ותני לו לשלוט בארוחה.

הכניסי את הפטמה כך שימצוץ לא רק אותה אלא גם את הבסיס הרחב יותר שלה (אם הבקבוק מתאים לכך כמובן).

החזיקי את התינוק בחצי ישיבה .

החזיקי את הבקבוק בצורה מאוזנת כמעט, כך שלא יווצר זרם חזק של החלב  אבל שהחלב כן ימלא את הפטמה.

אחרי כל 2-3 מציצות של התינוק, הטי את הבקבוק או את כל גופו של התינוק כך שהחלב "יברח" מהפטמה וישאר בה רק אויר.

תני לתינוק למצוץ 2-3 מציצות "על ריק".

 אל תדאגי, זה לא יוצר גזים אלא להפך, התינוק מבין שזה אויר, עושה הפסקת נשימה ולא נאלץ לנסות לנשום ולבלוע במקביל מבקבוק שזורם וזורם ללא הפסק.

 המשיכי כך עד שהתינוק לא עושה תנועות מציצה גם כשיש חלב בפטמה.

 ארוחה כזאת יותר דומה לאורך ולמידת המאמץ שנדרשת בהנקה ולכן לא יוצרת אצל התינוק העדפה של הבקבוק.

 גם לתינוק שאינו יונק, עדיפה האכלה כזאת, לפחות בשבועות הראשונים, כי היא מאפשרת לו יותר לווסת את הנשימה, לאכול בצורה רגועה  ולאכול רק את הכמות לה הוא זקוק ולא לפי כמה שהיה בבקבוק.

האכלה כזו נחוצה כשתינוק אינו מווסת בעצמו את קצב הארוחה. חלק מהתינוקות מווסתים את הקצב כבר מההתחלה ויוצרים הפסקות וחלקם ילמדו זאת אחרי זמן מסוים ולאחר מכן אין צורך להמשיך לעשות זאת באופן מלאכותי.

והנה סרטון שמדגים את ההאכלה המווסתת

בתור מדריכת הנקה אני פוגשת אמהות אחרי הלידה שרוצות לתת את התזונה הכי טובה לתינוקות שלהן, הן רוצות להניק ומוכנות לעשות בשביל זה הרבה. לחלקן זה הולך די בקלות ובכיף, חלקן נעזרות בי ואחרי קצת תמיכה והסבר מצליחות להתגבר על הקשיים ולהניק בהנאה. אבל יש בנות שאין להן את האפשרות הקלה. הן פנו אלי כי זה באמת חשוב להן, יש להן פצעים או גודש או תינוקת שלא עולה במשקל וחשוב להן לא לוותר. ביחד אנחנו בונות תוכנית פעולה: תיקון הצמדה והקפדה על הנקה, שאיבה, שחרור הלשון של התינוק ועוד. הן הולכות עם זה עד הסוף – הרבה פעמים זה יצליח בסוף – אחרי הכל הן יגיעו להנקה מלאה ומהנה אבל לפעמים זה יותר מדי. כשאני מרגישה שלהמשיך ככה הופך אותן אומללות, שאין להן זמן להנות מהתינוק, שההורות וההנקה הופכות לסבל ומאבק אינסופי אני עוזרת להן לשחרר. אני מזכירה להן שאין פה הצלחה וכשלון, יש פה רק את הדרך שלהן להיות אמהות ושהן יהיו אמהות נפלאות גם אם הן יניקו באופן חלקי או יוותרו על ההנקה. שגם הן חשובות, שלהיות אמא טובה זה עוד הרבה דברים מעבר להנקה, שהן צריכות להנות מהתינוק שלהן, שרגשות האשם הן לא יועץ טוב.

 יותר מדי פעמים אנחנו מקבלות את ההנחה שלהיות אמא = רגשות אשם.

עוד בהריון אנחנו מייסרות את עצמנו שאנחנו לא אוכלות אוכל מספיק מזין, שאנחנו שותות מדי פעם קפה או שלא הפסקנו לעשן ושהמחשבות השליליות שלנו משפיעות על העובר.

בלידה אנחנו לפעמים מציבות לעצמנו מדדים גבוהים של הצלחה ומייסרות את עצמנו על כך שלקחנו אפידורל למרות שהתכוונו ללידה טבעית, שבגלל שלא היינו רגועות מספיק אז הלידה לא התקדמה, או ש"נכשלנו"  ו"לא הצלחנו ללדת" כי הלידה הסתיימה בניתוח קיסרי.

 אבל שם זה רק מתחיל.

ההורות היא  מקור בלתי נדלה לרגשות אשם.

בספר The mother knot" " (הבעיה האמהית) של ג'יין לזר מצוטטות מחשבות של אמא אחת שכל אחת מאתנו יכולה לחתום עליהן:

"המומחים צדקו, חשבתי. תינוקות נולדים להיות יצורים שקטים ומרוצים. רק האם הרעה שמדחיקה את הדחייה הלא הוגנת שלה, שמחזיקה את ילדה חזק מדי, חלש מדי, פעמים קרובות מדי, או רחוקות מדי, שנותנת לו לבכות, שמנחמת אותו מהר מדי, שמאכילו אותו יותר מדי, או פחות מדי, שחונקת אותו באהבתה או אינה אוהבת אותו מספיק – רק האם הרעה אשמה בכל זה."

בקיצור – לא משנה מה נעשה, תמיד זה לא מספיק טוב, תמיד אני אשמות בכל מחלה, כאב, בעייה או קושי של התינוקות והילדים שלנו והמומחיות שלנו היא לחשוב שאנחנו גם עושות יותר מדי וגם פחות מדי במקביל.

 כל נושא שאנחנו נאלצות להתמודד אתו מביא איתו את שק רגשות האשם – ההנקה והקשיים שבה וההחלטה להפסיק להניק, החזרה לעבודה מוקדם יותר או פחות והבחירה במטפלת או במסגרת חינוכית, ההרדמה בידיים או במיטה, בחדר שלנו או שלה, עם מוצץ או בלעדיו, זמן האיכות שלנו איתם אחרי העבודה והרשימה רק מתחילה.

 עכשיו, קחי את רגשות האשמה האלה, תכניסי אותם לחבילה גדולה, תדביקי היטב מכל הצדדים ותשלחי אותה רחוק רחוק.

רגשות האשם לא מועילים לך. הן הדרך שהתרגלו האחרים לדכא אותך. הרופא שרוצה שתחשבי שהוא מעל הכל יפחיד אותך שאת מסכנת את התינוק, חברת הצעצועים תרצה לגרום לך לחשוב שאת מזניחות את התינוק והחמות שרוצה להמשיך לנהל את החיים של התינוק הקטן שלה שהוא במקרה בן זוגך.

 גם את היית פעם תינוקת, גם לך היו אמא ואבא שדאגו ורצו שיהיה לך רק טוב בכל מחיר. היום זה התפקיד שלך, לאהוב את עצמך ולדאוג לעצמך. תחשבי איזה מסר את מעבירה לילדות ולילדים שלך.

 אני רוצה שהבת שלי תזכור שהיא חשובה ושכשתגדל תדאג לעצמה כמו בשיר "תעשי רק מה שאת אוהבת/ רק מה שאת חושבת /שיהיה לך טוב.".

בשביל שהבת שלך תאמין לך, שלא תבטל את עצמה בפני האחרים, את צריכה להוות לה דוגמא. היא לומדת ממך איך להתנהג כלפי עצמה. כשאת דואגת גם לעצמך את אומרת לה שהצרכים שלה חשובים. כשאת אוהבת את עצמך את משדרת לה שהיא ראויה לאהוב את עצמה ולקבל אהבה. כשאת סולחת לעצמך את משדרת לה שגם היא צריכה לסלוח לעצמה ושהיא ראויה לסליחה. אנחנו צריכות לאחל לעצמנו מה שאנחנו רוצות לאחל לה ולתת לעצמנו מה שאנחנו רוצות לתת לה.

אם את בוחרת לוותר על עצמך ועל הצרכים שלך בשביל "להיות אמא טובה" גם היא תוותר בסופו של דבר על הצרכים שלה במעגל אינסופי.

האושר של התינוק שלך תלוי באופן ישיר באושר שלך. אם את תהיי מסופקת יותר, שמחה יותר, בריאה יותר ורגועה יותר – ככה תוכלי להיות פנויה לתת לתינוק שלך יותר, לאהוב אותו יותר, להכיל אותו יותר. אם תוותרי תמיד על הצרכים שלך, בסופו של דבר גם לא יהיה לך כוח בשביל לדאוג לו.

 תזכרי שאת תמיד עושה את הטוב ביותר שאת יכולה באותו הרגע. את, לא אף אחת אחרת, אין מקום להשוואות. את לא מישהי אחרת, האופי שלכן שונה, המצב שלכן שונה, אתן שונות. את לא יכולה ולא צריכה להיות כמו… בטח לא כמו האמא מהפרסומת.

את עושה את הטוב ביותר שאת יכולה באותו הרגע. כי אולי מחר תוכלי יותר, אולי בפעם הבאה תהיי חכמה יותר ותעשי משהו אחר, אבל עכשיו זה מה שאת יכולה. ואני בטוחה שאת עושה כל מה שאת יכולה בשביל התינוק שלך.

פרגני לעצמך, אהבי את עצמך, סלחי לעצמך קצת יותר. אף אחד אחר לא הולך לעשות את זה במקומך אם את לא תתחילי.

תזכירי לעצמך שאת אמא נהדרת בכל בחירה שלך, בדרך האישית שלך להיות עצמך ולהיות אמא. האמא הכי טובה שאת יכולה להיות!

הרבה הורים מתלבטים בשאלה "מוצץ כן או לא".
אני לא מומחית בנושא המוצצים ובכל זאת לאורך השנים מסתבר שנאספו אצלי מידע ומחשבות והנה הם לפניכם.

יש תינוקות שמתחברים למוצץ בקלות, יש כאלה שקצת פחות ויש כאלה שהם סרבנים רציניים.

תינוקות יונקים בד"כ יותר סרבניים כי הם רגילים למרקם אחר לגמרי.

באופן כללי, תינוק שהוא יונק כדאי לחכות עם המוצץ לפחות חודש עד לביסוס ודאי של ההנקה מכיוון שמוצץ יכול להרגל תינוק לפתוח פה קטן וגם לחפש משהו בולט וברור (והפטמה שלנו לעיתים שטוחה יחסית, רכה והתחושה שלה פחות ברורה בפה). קצת כמו להתרגל לאוכל מתובל מאוד ואח"כ לנסות לאכול ירקות מאודים.

חשוב גם לבדוק את עצמנו:
– האם בטוח שהתינוק שבע ושאנחנו לא מושכים אותו עם מוצץ במקום להאכיל אותו.
– האם פשוט קשה לנו לשמוע אותו בוכה ולכן אנחנו "סותמים לו את הפה" ואולי הוא היה צריך מענה שיותר קשוב לצרכים שלו.
– האם זה צורך שלו או שלנו.

לתינוקות יש צרכים רבים – תזונה, חימום, החלפת חיתול, עזרה עם גזים ובעיקר הרבה מגע ותשומת לב. לפעמים מה שהם צריכים זה הורה קשוב שיכול להכיל את הבכי ולהעביר מסר לתינוק שיש לנו את היכולת להכיל אותו גם כשקשה לו,
אחרת, אולי, כשהוא יהיה גדול ויהיה לו בא לבכות או לצעוק או לשתף מישהו בקשיים הוא יקח סיגריה, או יפתח את הפריזר ויוציא את הגלידה כי המסר שהוא קיבל הוא שצריך לשמור בפנים, להעסיק את הפה ולשתוק.

יש בהחלט תינוקות עם צורך מציצה מוגבר, שהוא הרבה מעבר לצורך שלהם באכילה ובמצבים כאלה, גם אמהות מיניקות יכולות להעזר מאוד במוצץ.

כשאני חושבת על זה, בגלל שאכילה מבקבוק היא מהירה יותר, אז כנראה שלתינוקות יש גם פחות זמן למלא את הצורך שלהם במציצה תוך כדי האכילה ובטוח יש להם צורך חשוב להשלים באמצעות מציצה של משהו אחר.
הצורך במציצה קשור לכמה דברים, לאינסטינקט הבסיסי של האכילה, לקשר שבין השרירים הטבעתיים בגוף (לפי שיטת פאולה) שאז המציצה היא זו שעוזרת להפעיל את תנועת מערכת העיכול ומסייעת לתינוק לעכל ולעשות קקי ורואים את זה לפעמים בהנקה, ולפי מה ששמעתי גם הגירוי לחך העליון ממש מגרה את פעולת המוח ולכן חשוב להתפתחותו.

מוצצים מתועדים לאורך הרבה שנות היסטוריה – היו נותנים לתינוקות למצוץ גוש שומן עטוף בבד, כדור בד מחובר למקל ועוד כל מיני פטנטים.

בעולם הפחות מערבי, גם מקובל שהאמא היא מוצץ אנושי – כלומר שם זה לגמרי בסדר שהתינוק תלוי על האמא במנשא כל היום והציצי בפה. זה בסדר גמור כל עוד זה נוח לשני הצדדים.
זה כנראה גם מה שעזר להן לשמור על רמה הורמונלית שמפחיתה סיכוי לכניסה מוקדמת להריון וטוב למניעה של עוד כל מיני מחלות של נשים.

דרך אגב, כשהציצי בפה זה גם מבטיח שאמא לא מתרחקת – עניין הישרדותי מובהק לא פחות מענין חברתי.

צריך לשים לב גם שתינוק שנמצא שעות רבות עם מוצץ בפה מדוכא במחינת הגירוי האורלי שהוא דרך המחקר העיקרית של תינוקות ובעצם מעכב את הלמידה שלו של מרקמים, דרגות קושי, חומרים שונים, צורות ועוד ואח"כ מדכא את התקשורת המילולית.

בויכוח בין אצבע לבין מוצץ אני לא מבינה הרבה אבל יודעת שהדעות חלוקות. אני באופן אישי מצצתי אצבע עד כיתה א' (וגם אחותי) ויש לנו יופי של שיניים.
יש משהו יותר עצמאי במציצת אצבע שמאפשר לילד ויסות עצמי בשליטה שלו ולא לפי מה שנוח להורה, מה גם שהאצבע תמיד איתו ולא נופלת מתחת לכסא ברכב או נשכחת בבית וגורמת למשבר עולמי.

מן ההגיון הוא שמציצת אצבע יכולה לפגוע בשיניים בעיקר כשמוצצים אצבע בשלב של צמיחת השיניים הקבועות אבל אני צריכה לשמוע עמדה של רופא שיניים בנושא.

בכל אופן, גמילה, מכל דבר, היא בד"כ לא קלה ומצד שני, היא הדבר הכי טבעי בעולמנו ואנחנו כל הזמן בתהליכי גמילה שונים כך שגם לא צריך לפחד ממנה.