לידה טובה תלויה במידה רבה בסביבה בה היא מתקיימת.

בפשטות – לידה מתקדמת באופן טבעי בצורה הטובה ביותר כשההורמונים פועלים בצורה הטובה ביותר. הורמונים הם מאוד רגישים ומונעים על ידי מצב רגשי.

ההורמון החשוב ביותר בלידה הוא הורמון האוקסיטוצין-הורמון האהבה. אותו ההורמון שמאפשר לנו גם להגיע לאורגזמה (ומשפיע על הגוף בהתכווצויות פועמות כמו בזמן אורגזמה וברחם בזמן הצירים). ההורמון הזה אוהב תנאים שמתאימים לעשיית אהבה – אינטימיות, ביטחון, רוגע (וכל מה שעוזר לנו בד"כ בעשיית אהבה) ולעומת זאת, מדוכא במצבים של לחץ, פחד, אי נוחות, חוסר בטחון בסביבה לא מוכרת ואנשים לא מוכרים (תארי לך עשיית אהבה תחת אור פלורסנטים עז, על מיטה מוקפת מיכשור רפואי, כשמעבר לדלת ממתין צוות מומחים שפותח מדי פעם את הדלת ושואל "נו, איך אתם מתקדמים?, כמה סנטימטר הזיקפה?").

עוצמת פעולת ההורמונים בלידה חזקה בהרבה מבזמן עשיית אהבה ולכן האוקסיטוצין מצליח פעמים רבות לקדם את הלידה למרות כל ההפרעות. אבל כשהוא לא – הלידה מתארכת, נתקעת, הצירים לא מתחזקים או לא אפקטיבים, אנחנו נכנסות ללחץ, לפחדים ונזקקות להתערבויות רפואיות על מנת לסיים את התהליך הטבעי והבריא בד"כ של לידה.

מתוך המציאות הזאת, ניתן להבין שהלידה הסטנדרטית בבית החולים מאתגרת ומקשה על התפתחות של לידה טבעית טובה. מתוך הרצון ותחושת היעוד של מילדות רבות ויולדות רבות התפתחה האפשרות ללדת אחרת – בבתי חולים המאפשרים לידה בתנאים אחרים עם מילדת פרטית צמודה שיש אתה הכרות מוקדמת, במרכזי לידה שנמצאים מחוץ לבית החולים ומשלבים בין אוירת האינטימיות של הבית, אמבטיה גדולה ועוד לבין הנוכחות של מילדת מקצועית ומנוסה שמביאה אתה את הציוד המתאים וגם לידות בבית היולדת בליווי מילדת מקצועית.

הרבה יולדות חוששות מהסתבכות הלידה מחוץ לבית החולים ולכן חוששות מהאפשרות הזאת. לפניכן מחקר רציני מאוד שבדק את הבטיחות של לידות בית בארצות הברית.

בטיחות לידות הבית

האם יש מרכזי לידה מחוץ לבית החולים?
איפה אני יכולה למצוא מיילדת בית באזור שלי
באיזה בתי חולים אפשר ללדת עם מילדת פרטית?
הנה המידע וקישורים למגוון אפשרויות לידה שונות.

מרכזי לידה

מרכזי הלידה עומדים היום בבעיה.
משרד הבריאות, במסגרת הנסיונות להגביל ולהקשות על נשים המעוניינות ללדת בבית ועל מילדות הבית, החליט לאסור למילדות לקבל לידה במקום שאינו בית היולדת עצמה ומתוך כך לא לאפשר להם לקיים מרכזי לידה המיועדים לנשים שלא מעוניינות ללדת בבית חולים, אבל גם לא מעוניינות או לא יכולות מבחינה טכנית ללדת בביתן.
לכן, לא ניתן למצוא מידע רשמי בנושא וגם אני לא יכולה לפרסם מידע כזה.
אם חשוב לך ללדת מחוץ לבית חולים אבל לא בביתך, תוכלי להתייעץ על כך עם המילדת שלך ואני מאמינה שהיא תוכל לסייע לך למצוא פתרון מתאים.

לידה פרטית בבית החולים

ישנן אפשרויות משתנות במספר בתי חולים בארץ – מכיוון שהמצב משתנה לאורך התקופות -לבירור מידע עדכני, צרי איתי קשר.

לידה בבית שלכם

רשימה של מילדות בית בארץ עם המלצות.

אם יש עוד שאלות ומידע שאת רוצה לקבל על האפשרויות או רוצה לברר על האפשרויות את מאוד מוזמנת להתקשר או לשלוח מייל.

סיפור לידת הבית של בת פוקרסה:[לידה ראשונה 3.700 עם הערכת משקל גבוהה הרבה יותר – ואקום, חתכים, קרע דרגה 4
סיפור הלידה הנוכחי – משקל הלידה: 4.200, נולד לא שום קרע, לידה שניה.]

נמרוד נולד ב16 באוגוסט 2015, בבית הקטן והמתוק שגרנו בו במושב עופר.
הצירים התחילו מוקדם בבוקר (חמש אולי.. לא זוכרת בדיוק), התקשרתי להורים שלי לבוא לקחת את זאב (שהיה בן
שנתיים), התקשרתי למינדי לוי, המיילדת האהובה, ולדלית בין, חברתי הטובה, שיבואו ללוות אותי, וגם ליעל מוזס,
שהייתה שכנתי הצמודה כדי שתהיה בהיכון למקרה שיהיה צורך בגיבוי למינדי. בינתיים גסטון קפץ למשק להשאיר את
הטנדר והוראות לעובדים (זה היה יום ראשון).
אחרי שהורי באו ונסעו עם זאב נכנסתי לבריכה הגדולה החצר וביליתי בה את רוב זמן הצירים. הגיעו מינדי, דלית ויעל.
גסטון היה איתי במים קצת ואחכ התחיל לארגן את הבית לפי התכנון (בריכת לידה, מזרון וכו).
כשיצאתי מהמים המשיכו הצירים ודי מהר התחזקו מאוד. רציתי לחזור לבריכה הגדולה אבל ציר חזק במיוחד עצר בעדי
ומינדי הציעה שנבדוק פתיחה. הסכמתי וגילינו שאני כבר בפתיחה 10. נכנסתי לבריכה הקטנה ותוך פחות מ10 דקות
(של צירים חזקים וכואבים) נמרוד כבר היה בחוץ. אחת עשרה בבוקר.
יעל צלמה את התמונה המרגשת של חיתוך חבל הטבור (שכמובן לא נעשה מיד אחרי הלידה אלא רק אחרי שסיים את
פעילותו).
עזרו לי לעבור למיטה ומהר מאוד הוא כבר ינק, או אולי ינק כבר בבריכה, אני באמת לא זוכרת.. (בכל מקרה בטוח
שההנקה הראשונה לא הופרעה על ידי רופאות מעצבנות כמו שקרה בלידה של זאב בבית חולים).

שי הלל- סיפור לידה
בוחרת לשתף במסע הלידה האישי שלי ושל שי בתי הקטנה, לפני כמעט 5 שנים. היריון שהעניק לי במתנה ילדה קטנה
ומטריפה שביקשה ממני להקשיב ללב עם כל המורכבויות שבכך. הלידה של שי הולידה גם את מי שאני בוחרת להיות
היום – מלווה נשים בהריון, מטפלת מים לנשים בהריון ואחות במחלקת יולדות.
בלידותיי זכיתי לשתף שתי נשים מלוות שעטפו, אהבו, האמינו ולימדו אותי על כוחה של נשיות ואמהות. הכח שהן טמנו
בי מלווה אותי עד היום- החיוך, המבט, המילה הטובה והיכולת שלהן לראות אותי ולאפשר לי להיות אני כמו שאני.
סיפור הלידה של שי מלמד בעיקר שליווי טוב, מעמיק ורציף מאפשר מרחב לידה בטוח לא משנה באיזה מקום פיזי
הלידה תתקיים.
משחררת לעולם בפעם השנייה את סיפור הלידה של שי הלל, 15.10.10.
גילוי ההריון היה מפתיע מעט,משמח,חצי מתוכנן חצי לא אבל כבר אז זה היה נראה טבעי, נכון, וללא דרמות. כבר אז
שי הייתה נוכחת בדרך שלה ,פשוטה, כהמשך טבעי של החיים.
ההריון כבר מתחילתו היה מלווה בפחד ובחרדה שהתעצמה ככל שההריון התקדם, הרגשה שלא הכרתי בהריונות
הקודמים. הרגשתי שאני נושאת את עול העולם והעצב שמלווה אליו. הרגשתי את הזקנה. הסתובבתי כבדה נושאת
מטען של עבר,של דורות, משהו הרבה יותר גדול ממני. הרגשתי את המוות מקיף אותי כל הזמן, כאילו אומר לי תכף
אני בא אלייך. הייתי בטוחה אבל באמת באמת בטוחה שאני הולכת למות. ועם הידיעה הזו הסתובבתי בבטן. וזה גם
מה ששחרר אותי , נתן לי חופש לעשות "דברים אחרונים". לא קבעתי כלום לאחרי הלידה , כל ההכנות ללידה היו
מלוות במחשבה הקשה הזו. עם הידיעה הזו ובניגוד לקולות מהסביבה ול"שכל" הישר התפטרתי מהעבודה שנעשתה
קשה ובלתי נסבלת עבורי, הקדשתי את כל כולי לבית, להנאות הקטנות, לקפוץ לבור מעיין מבלי לדעת איך לצאת ממנו,
לנסוע לקמפינג בשבוע 39 ,לקפוץ לירדן עם בטן של חודש תשיעי . היית צריכה שאפנה לך את כל כולי, שאהיה רק
שלך דרך זה שאהיה נאמנה לעצמי, בשביל שתוכלי לצמוח ולגדול בתוכי עם כל החכמה השבטית שבך. אלו היו סימנים
ראשונים למי שאת בשבילי.
ההריון הלך והתקדם והוגדר בסיכון- כי היו לך 4 כלי דם בחבל הטבור במקום 3) חבל טבור מעובה) וגם כי בדיקת
חלבון עוברי ה HCG שלך היה גבוה -סיכוי גבוה יותר לפתח רעלת ואי שגשוג עוברי. מכאן מתחילה מסכת בדיקות
ואולטראסאונד. בכל בדיקה הלב אומר שאת כל כך בסדר שכל זה מיותר לחלוטין אבל צריך לעשות כי זה מה
שאומרים….למרות ההגדרה החדשה "בסיכון" אני מחליטה שאותך אני יולדת בבית כי אין באמת סיכון.
אז למי לפנות? מאיה בבית לחם הגלילית? רות הדולה? אולי בכלל צריך בי"ח הפעם? אז בבית? בקיבוץ?? והנה אני
מוצאת את עצמי בחיפושים אחרי פנטזיה מושלמת שהיא לא אני, מחפשת ומחפשת, יוצאת מעצמי, מתהפכת במיטה
בלילות והלב לא נותן מנוח. את מחזירה אותי לפשוט, למדויק. את מאפשרת לי להתבלבל, ומחזירה אותי למרכז.
בחרתי שאותך אלד יחד עם מאיה ורות בבית. ושוב עולות התהיות והשאלות, והתסריטים השונים. השאלות מתישות
ומעייפות. מוצאת את עצמי מחליפה וילונות לוילונות כהים- אטומים ממש ש"חס וחלילה" לא ייראו מה שמתרחש בבית
בזמן הלידה. והנה אני רוצה לעצב מחדש את הבית , ומנסה כל הזמן שהבית יהיה מסודר שאם הלידה תתחיל יהיה
נעים להיות פה, ומדמיינת איך אני יולדת לבד בחדר, בחושך , עוצרת את הקולות שיוצאים ממני רק כדי שלא יישמעו
שלא יידעו שמשהו נפלא קורה פה. בתוך תוכי רוצה חופש, רוצה להשתחרר מכבלי הלא נעים ורוצה מאוד שהחופש
הזה יהיה בבית אבל מפחדת להחליט אחרת…..את כבר בחרת את הדרך שלך לתת לי להקשיב לעצמי ולעצמך. את
מכוונת אחרת.
והנה יום שישי מגיע. שעת ערביים, אווירה קדושה , שקטה ופשוטה, הבית נקי והמקרר מלא. הרגשתי שאני חוזרת
לנשום בקצב אחר, שיש בי שלווה אמיתית, השלמה ונינוחות כמו שמתארים שקיים לפני "סוף". אוריה ויעלה צחקו
וחיבקו אותי כל אותו צהריים, קפצנו והתגלגלנו במיטה והיה כיף. אוריה ביקש שנדליק נרות שבת ונשיר שירים לקבל
את השבת. הם הזמינו אותך לבוא מבלי שידעו- כלת השבת. ואת נענית לבקשה. הרגשת שטוב פה.
צירונים קטנטנים החלו להגיע לפני א.ערב , צירים לא סדירים, שונים בעוצמתם, באים ונעלמים. אני עם עצמי ואיתך.
מסמסת לרות ולמאיה שמתחיל משהו אבל זה לא נראה לי כמו הדבר האמיתי, אבל שיהיו בהיכון. בלילה של שישי אני
מתיישבת לסיים לתפור את התיק החתלה שלך, הצירים כבר משפיעים על הריכוז ונועם בא לעזרתי והנה אנחנו
מוצאים את עצמנו תופרים ומעבירים את הצירים. ב 00.1 בלילה דימום, מתקשרת למאיה לוודא שזה נורמלי. היא
מרגיעה וממשיכה את הלילה. יש צירים אבל הם לא מתחזקים. חושבת שאולי כדאי שאנסה לקדם את הלידה אבל
מחליטה להיכנס למיטה ולנסות לישון. אני רוצה ללדת בלילה או לפחות לפנות בוקר אבל זה לא קורה…הבוקר מגיע
ואני מתעוררת מציר חזק. ההורים שלי בדרך מירושלים וגם רות הדולה כבר בדרך. רות מגיעה מאפשרת לי להיות עם
עצמי בחדר, נותנת לי את החופש והמרחב אליו אני משתוקקת. אוריה מתעורר לריח העוגיות שנועם אופה. ואני כבר
מתחילה להתכנס יותר ויותר.
ההורים שלי מגיעים ויחד איתם אמא של נועם…ברגע שאני רואה את אמא שלי המים משתחררים . רות מבקשת מכולם
ללכת ולא להישאר לקפה של שבת בבוקר. אני נכנסת לשירותים ויודעת בתוך תוכי שהמים מקוניאליים. ואכן הם
היו….מים עכורים מאוד, ירוקים, חומים ודמיים. איתות שלך ואני מקשיבה- אני יוצאת ומודיעה שנוסעים לבי"ח. את
רוצה אותי משוחררת ,מחוברת רק אלייך, את רוצה אותי נקייה, את רוצה את כל כולי שלך, בלי וילונות כהים, בלי מה
יגידו השכנים, מקום ניטרלי. את מובילה אותי לבי"ח בנצרת שם נפגוש את מאיה. לצלילי הכנסייה וקולות המואזין .
בשבוע קשה של אינתיפדה ופיגועים את מביאה אותי בשערי השלום עם אמונה מלאה ושלמה בטוב של האדם. באוטו
הצירים מתגברים מאוד, מגיעים לבי"ח לתוך אמבטיה כאילו רק אני את ואלוהים נוכחים בבניין. את משחררת אותי
למקום אחר, קולות מקהלה גבוהים יוצאים ממני, שרים לך שירי הלל, מתפללים לכבודך- בואי רכה, טובה וקדושה
לעולם. והנה את מגיעה יפה כלבנה. אני אוחזת את גופך החלקלק בידיי ומביאה אותך אליי, עם שכבות של מקוניום
המכסות את עורך הלבן הטהור, עינייך פקוחות וטובות, מבשרות על הצניעות, על כוחה של האינטואיציה וההקשבה של
הלב, על הנאמנות לעצמך. ובכית בכית בכית, בכית בשביל שתינו. מחוברות זו לזו לכמה שעות, כולנו מספיקים לנוח
מנוחת שבת טובה- בזכותך. כבר באותו הערב חוזרים הביתה וממשיכות להתכרבל כל הלילה יחד.
קראנו לך שי על שם סבתא רבא יהודית (שישה יהודית)
מודה לנשים הנדירות,המלאכיות, מאיה ורות שליוו אותי בדרכי לפגוש אותך , לאוריה ויעלה על שאפשרו מרחב חדש
לקבל אותך ולנועם איש האמת שלי. תודה.

מה קורה אם הלידה מתחילה עם ירידת מים ללא צירים?

מה יכול לעזור להמנע מירידת מים מוקדמת?
האם יש דרכים לחזק את שק מי השפיר?
אם את מעדיפה שהלידה תתחיל בצירים – אולי תרצי לקרוא את המידע הבא.

כ 15% מהלידות מתחילות עם ירידת מים לפני שיש צירים.
לרוב הצירים יתחילו במהלך 24 השעות שאחרי ירידת המים באופן ספונטי.
אם לא התחילו צירים בטווח של 24 שעות ימליץ בית החולים על התחלה של זרוז מלאכותי (בהרבה בתי חולים יתחילו להמליץ וללחוץ על זרוז כבר מתחילת ירידת המים). ישנן גם דרכים טבעיות לזרז.
כששק מי השפיר שלם הוא מגן על התינוק בצורה טובה מהלחץ של הצירים עליו ועל חבל הטבור, מגן עליו מזיהומים ומאפשר לו מעבר חלק יותר בתוך האגן.
מהסיבות שפרטתי, יש יתרון לשק מי שפיר חזק וללידה שמתחילה עם צירים כששק מי השפיר עדיין שלם.
ישנם כמה גורמים שמשפיעים על חוזקם של קרומי השפיר ושאת יכולה לעזור לחזק את שק מי השפיר כדי להפחית את הסיכוי לירידת מים, ובמיוחד לירידת מים מוקדמת לפני מועד שמתאים ללידה.
בכתבה הקרובה אפרט מספר גורמים לפקיעת מי השפיר ללא צירים ודרכים שונות לחזק את שק מי השפיר.
כמובן, שלמרות כל אלו, לעיתים הלידה תתחיל בירידת מים וגם לידה כזאת יכולה להיות לגמרי בריאה וטובה.
אם את רוצה לקרוא עוד מידע לגבי מה עושים כשלידה מתחילה בירידת מים, אני ממליצה לך לקרוא את מה שכתבי בדף בנושא זה.

 גורמים שמגדילים סיכוי לירידת מים ללא צירים:

לפי המחקרים נראה שהגורמים העיקריים לפקיעת מי השפיר הינם זיהום.
הזיהום יכול להיות במי השפיר עצמם או מזיהום שעלה מהנרתיק ומצוואר הרחם.
למשל:

• דלקת בדרכי השתן
• דלקת באיברי המין
• מחלות מין
• רמה נמוכה מדי של קולגן
• תת תזונה
• אי ספיקת צוואר הרחם
• ניתוחים קודמים או הפסקות הריון
• מתיחת יתר של הקרומים בגלל ריבוי מי שפיר או הריון מרובה עוברים.
• עישון
• הריון בגיל מאוחר.

 המלצות והנחיות שיכולות לחזק את שק מי השפיר ולהפחית את הסיכוי לפקיעת מי השפיר לפני שיש צירים:

•  יש להקפיד לשתות כ 3 ליטר ביום (מים נטו לא כולל תה או מיץ).
  כל אחת צריכה לשים לב מה הכמות המתאימה לה גם בהתאם למשקל שלה ובהתאם לנטייה הטבעית שלה בצריכת מים, מזג האויר וכו'.
  התייבשות היא גורם שיכול להשפיע על ירידת מים.
• לאכול ויטמין C עם ביופלבנואידים (למשל לאכול תפוז +השכבה הלבנה).
  ויטמין C  מחזק את מערכת החיסון ומפחית סיכון לזיהומים.
  ויטמין C  משפר גם את ספיגת הקולגן שהוא אחד החומרים שמרכיבים את הרקמות בגוף שלנו.
  המנה המומלצת היא כ 500-1000 מ"ג ביום אבל צריך לראות גם איך המינון נספג במערכת העיכול. אנא התייעצי באופן אישי עם נטורופטית.
• אסידופילוס עוזר לשמור על  PH (חומציות) אופטימלית  ומפחית התפתחות של פטריות כמו קנדידה שמחלישות את שק מי השפיר.
  אפשר ליטול כדור אחד או שניים ביום של פרוביוטיק פמינה או סוג אחר של פרוביוטיקה עם אסידופילוס.
• אם כבר היו לך דלקות בשלפוחית השתן אן אם יש איזשהו סימן או חדש לדלקת (צריבה במתן שתן, הליכה תכופה לשרותים, כאבים בבטן התחתונה) – חשוב לטפל מיד.
  אחד מהחיזוקים הטבעיים לטיפול בדלקות בדרכי השתן (במקביל לטיפול קונבנציונאלי) ולמניעה זה  GSE תמצית זרעי אשכוליות.
  את התמצית אפשר להוסיף לתה.
  ניתן ליצור לעצמך חליטה מיוחדת לשתיה בסוף ההריון שכוללת עלי פטל, סרפד ואלפלפה.
  ניתן גם לשתות חליטות של זקן תירס.  מכיוון שזקן התירס משתן, אל תכללי את התה בספירת הנוזלים שאת שותה.
  אם יש חשד לדלקות אחרות מכל סוג או לקדנידה חשוב לטפל בהקדם בדרכים קונבנציונאליות או טבעיות כמו תזונה מותאמת (התייעצי עם נטורופתית).
• אם יש תוצאה של בדיקת PAP לא תקינה  מומלץ לטפל.
• מבחינה תזונתית: הפחתת סוכר, לאכול מזון בריא ושופע בויטמינים (הרבה ירקות ופירות טריים),  הרבה חלבונים וסיבים תזונתיים.
• להפחית מתחים נפשיים במידת האפשר
• לנגב את הנרתיק תמיד מכיון קדימה לאחור (כדי לא להביא חיידקים מכיוון פי הטבעת לנרתיק).
• להמנע מבדיקות וגינליות מיותרות.
• המנעי מעישון.
• אומגה 3 נחשבת כגורם נוסף שיכול לחזק את קרום מי השפיר.

 תודה למרוה זהר וללירי יער על המידע.

מה הקשר בין פתיחה ומחיקה בלידה? למה חשוב לבדוק גם את המחיקה ומה עוד אפשר ללמוד על הלידה בבדיקה?

טיפ חשוב מאוד מאוד ללידה.

המדד המקובל להתקדמות הלידה הוא הפתיחה.
אבל האמת היא שחוץ ממנו יש עוד כמה מדדים מאוד חשובים שאם כבר עושים בדיקה וגינלית – יכולים לתת לנו מידע לא פחות חשוב:

• • • מחיקה – המחיקה היא כמה רך ודק הוא צוואר הרחם (נמדד באחוזים עד 100%).

ככל שהוא יותר דק – ככה הצירים יכולים להשפיע יותר ולקדם את הפתיחה.

בלידה ראשונה – הרבה פעמים כל השלב הראשון של הצירים – מקדם רק את המחיקה ולא את הפתיחה.
הרבה מאוד נשים בלידה ראשונה שהגיעו לשלב בו יש צירים סדירים כל 3 דקות, עדיין יכולות לגלות בבדיקה שהן עם פחות מ 2 ס"מ ומקבלות מסר שהן עברו שעות של צירים והתמודדות בשביל כלום.
לעומת זאת, במצב כזה המחיקה בד"כ כבר קרובה ל 100% וזה מעולה ויאפשר מעכשיו לצירים לקדם אותן באופן מאוד יעיל וטוב.
אני מבקשת מנשים במיוחד בלידה ראשונה לא לצפות לאיזה פתיחה גדולה בשלב הזה ולקוות שהמחיקה טובה.

בלידה חוזרת התהליך של המחיקה והפתיחה קורה יותר במקביל ולכן לפעמים, משלב הלידה הפעילה מתקדם מהר למדי.

שינוי במיקום הצוואר

צוואר הרחם מופנה בהריון אחורה לכיוון הטוסיק שלנו ולא לכיוון הנרתיק.
במהלך הלידה הוא יהפוך מאחורי לאמצעי ומאמצעי לקדמי.
גם אם דברים אחרים לא השתנו כרגע ובזה היה שינוי – זאת התקדמות.

גובה הראש של התינוק ביחס לספינות (בליטות שמעידות על החלק הצר באגן).

לפעמים יש שלב שבו אין שינוי בצוואר הרחם, אבל הראש לאיטו מתקדם כלפי מטה (הוא מתחיל מ -3 ומתקדם עד ל +3).
התהליך הזה דורש התברגות של התינוק באגן ולפעמים גם שינוי בצורת העצמות כדי להתאים את עצמו למעבר ולכן יכול לקחת זמן.
גם זאת התקדמות חשובה בלידה.
וככל שהראש לוחץ יותר למטה – בד"כ כל ציר ייצור לחץ יעיל יותר על הצוואר ואח"כ זה יתבטא בשינוי מהיר בפתיחה.

לכן,
כשאתן עושות בדיקה וגינלית במהלך הלידה תשאלו גם על המחיקה, מיקום הצוואר וגובה הראש ויהיו לכן עוד מדדים להתקדמות ועוד סיבות להתעודד.

ותמיד לזכור, שגם אם נראה ששום דבר לא קורה, בד"כ משהו משתנה מתחת לפני השטח וצריך הרבה סבלנות, אמונה בתהליך, בגוף ובתינוק שהם יודעים את תפקידם ואת הדרך.
בסוף, הרי תפגשו את התינוק/ת החדשים שלכם ואפשר לשמוח גם בדרך מהידיעה שזה קרוב יותר מתמיד.

אז כמה פתיחה יש לך? ומה אם יש לך פתיחה ואין לך צירים? ובאיזה קצב תתקדם הפתיחה בלידה? פתיחה יכולה להתקע?
הרבה פעמים מתייחסים לפתיחה בתור המדד המרכזי לשלב בו נמצאים בלידה.

הפתיחה היא דבר מאוד דינמי, אין לה קצב אחיד.

הפתיחה גם לא זמינה לנו תמיד כמדד – או כי אנחנו בבית ולא יכולים לדעת אותה, או כי אי אפשר לבדוק כל רגע וגם לא נעים ולא כדאי לבדוק כל כך הרבה פעמים.

אני ממליצה להסתכל על מדד הפתיחה כעל נקודת ציון בדרך.

למשל – נתייחס לחרמון כאל פתיחה 0 ולאילת כאל פתיחה מלאה.
מפעילים וויז.
נוסעים לאטנו ומסתכלים על הנוף עד שמגיעים לצומת אלונים – התקדמות איטית ויפה לשלב הלטנטי.
עוצרים לקניות וארוחה בצומת אלונים.
לפי הווייז יש לנו עוד 5 שעות נסיעה. אבל אנחנו בכלל בהפסקה, לא נוסעים לשום מקום, אין טעם למדוד זמנים.

כלומר – אשה יכולה להיות בפתיחה 3 בלי צירים מורגשים ובלי התקדמות גם כמה ימים. אז מה אם כבר יש פתיחה?
אם את לא נוסעת, את לא בלידה.
אין צורך לזרז, אין צורך למדוד זמנים.

עכשיו נגמרה ההפסקה, עולים על כביש 6 –
עכשיו, למרות שהמרחק שצריך לעבור גדול בהרבה ממה שעברנו עכשיו, אנחנו הולכים צי'ק צ'ק להגיע.

כלומר – אם אני עם פתיחה 2.5 אבל פתאום הגיעו גלי צירים חזקים, עוצמתיים ותכופים, אני יכולה לפעמים להיות תוך שעה בפתיחה מלאה.

ועכשיו כבר אנחנו ביוטבתה – ממש תכף שם.
אבל יש פנצ'ר. עצרנו בצד הדרך ומחליפים גלגל.
לפי התכנון, כבר היינו אמורים תכף להגיע.
אבל שוב, אם לא נוסעים, אז לא מתקדמים ואין טעם ללחץ.

בכל שלב בלידה, יכולה להיות עצירה זמנית, משהו שקורה מתחת לפני השטח והוא הכרחי כדי להמשיך להתקדם בבטחה בהמשך.
אז מה אם אנחנו קרובים והפתיחה כבר 9. אולי המיילדת לא מוצאת חן בעיננו.
נחכה עד שיתחלף הצוות, הפתיחה בינתיים מסרבת להתקדם,
אבל ברגע ששוב נרגיש בטוחות – הופ, תוך חצי שעה אנחנו שם.

אז כשאתם בלידה – הנקודה המסוימת בדרך לא כל כך חשובה.

תקשיבו לגוף – באיזה קצב נוסעים עכשיו?
כל עוד מתקדמים, גם אם זה לאט, בסוף מגיעים.
עצירות מנוחה והתאוששות הן חלק מהדרך.
ואף אחד לא יכול לצפות במדויק מתי בדיוק נגיע.

אבל זה גם לא כל כך חשוב, נכון? כי בסוף, כך או אחרת, נקבל לידינו את התינוק/ת שלנו שבחרו לבוא בדרך ובקצב שלהם.

על המסך הקטן רואים כתמים שחורים ולבנים. את ובעלך מסתכלים ומצליחים לזהות גוש קטן באורך 2.5 ס"מ. בשעה טובה, יש לך בוטן בבטן. 

לספר או לא לספר?
ואם כן, מתי לספר על הריון?
מצד אחד, קשה מאוד לשמור דברים בבטן, בעיקר כשזה בוטן מה שיש לך בבטן.
לכי תסבירי למה את מחייכת, איך תתאפקי לא ללטף את הבטן יותר מדי, ואיך תתרצי את זה, שבניגוד גמור להרגלייך, את מסרבת לצאת לשתות בערב.

מצד שני, הסטטיסטיקה אומרת שכ 15% מכלל ההריונות מסתיימים בהפלה טבעית. רובם בשליש הראשון.
זה אולי נחמד לספר לכולם, כולל המוכרת במכולת שאת בהריון.
אפילו אם זה קצת מביך, נחמד לראות שאפילו השכן מלמטה נחמד אלייך יותר מאז ששמע שאת בהריון.
אבל כשהוא ישאל: "נו, אז איך זה להיות בהריון?" אני מתקשה לראות אותך עונה באדישות: "אה, אני כבר לא, הבוטן החליט שאני קצת מתוסבכת מדי לטעמו והחליט לנסות את מזלו שוב בגלגול הבא".

נו, אז מה עושים?
המלצה שלי?

ספרי לכמה אנשים שאפשר גם לשמוח איתם וגם לבכות אתם.

כאלה שישמחו בשמחתך, יקשיבו להתלבטויות בלי לייעץ יותר מדי וידעו גם לנחם כשצריך.
לשמחה כידוע יש הרבה חברים אבל העצב הוא סוג של בחור דחוי.
את צריכה אנשים טובים שיוכלו לתמוך בך באמת, לנחם, לחזק ולעודד.
זה עצוב לאבד עובר, אפילו אם מבחינת הגודל הוא עדיין שייך לאגף הפיצוחים, וזה הרבה יותר עצוב לאבד אותו ולא להיות יכולה להביע את האבל שלך.

לא רק הבוטן שלך עדיין שוקל אם הוא בעסק, גם לך יש ספקות.
איך את, שעד לא מזמן התהדרת בתואר רווקה קלת דעת, ובעלך, שגם ברגעים אלו ממש עסוק בלכלות זמנו על אחד ממשחקי המחשב המטופשים שהוא מתמכר אליהם בהנאה, תהפכו בן רגע לבעלי התואר המאיים "הורים".
מה, זה באמת לתמיד? כלומר, מעכשיו והלאה? בלתי הפיך? אין אפשרות החזרה?
טוב, לא בטוח שאני ממש מוכנה לזה. גם המשכורת לא משהו, חסרה עוד עבודה כדי לסיים את התואר ועוד לא הספקתי לעשות את הטיול ההוא שתכננתי בחו"ל.

הגוף שלך משתף פעולה עם הדילמה ומודיע שיש לו בעיה קשה עם ההשתלטות העוינת שמתרחשת ברגעים אלו ממש בתוכך.
הרחם הוא האיבר היחיד בגוף האדם שיכול להכיל גוף זר ולא לנסות להשמיד אותו. ותאמיני לי שהוא ממש מתאמץ שלא, מה שגורם לו להיות בעצמו קצת חולה, לפעמים אפילו הרבה חולה: בחילות, חולשה, עייפות, השתנה אינסופית.
לכולם לוקח זמן להפנים את הרעיון ולקבל אותו. גם לעובר זה תקופת התלבטות.
תאמיני לי שגם הוא מטיל ספק אם בחר נכון בכל העניין הזה של להיווצר. זו משימה קשה ביותר להפוך מגוש תאים חסר צורה לילד קטן ומושלם.

טוב, אז יש לי חדשות טובות ורעות, תלוי איך מסתכלים על זה.

כל הבחילות האלה והצרבות וכו' יגמרו בקרוב, בד"כ עד סוף השליש הראשון, לפעמים קצת יותר, לפעמים יותר מקצת יותר. מקסימום – תשעה חודשים.
בקשר להתאמה שלכם להיות הורים, יש לכם עדיין תשעה חודשים לעבוד על זה. מה שלא תספיקו עד אז תעברו בקורס מקוצר בשנה הראשונה אחרי הלידה.
ואם, כמו כולנו, גם אחרי השנה הראשונה לא תדעו הכל, לפחות, כשיגדל, יהיה לילד שלכם את מי להאשים בכל הבעיות שלו.