זהו סיפור הלידה השני שלי. מומלץ להתחיל מסיפור הלידה הראשונה שלי

הריון שני גם בטיפולים,
הפעם מהר נקלט על הפעם הראשונה.
אנחנו בהלם מוחלט, שמחים מאוד.
ההריון מתקדם יפה, רק שהעובר נמצא במצב עכוז (החלטנו לא לדעת אם זה בן או בת הפעם).
מנסים כל מיני תרגילי היפוך בבית,
מנסים היפוך במים (אצל מור המדהימה) שלא צלח גם,
מנסים היפוך בבית חולים שגם לא צולח.
מדברת עם אחת המילדות בבית חולים העמק
שממליצה לי לזרום ולא להילחם ושעובר יצא איך שהוא צריך לצאת ומזל שדיברתי איתה…
התנגדתי נחרצות לקיסרי.

שבוע 39+4, אני עם ילד בן שנה ו4 בבית מהבוקר מרגישה צירים אבל לא סדירים.
ממשיכה את היום כרגיל,
נפגשים עם חברים, שכנים, אחר הצהרים גן שעשועים ואני עם צירים (הולכת גם עושה ציפורנים).
לא חשבתי שהלידה מגיעה…
לקראת 22:00 בלילה כבר הצירים מתחילים להיות צפופים.
מתחילה למדוד ורואה שיש דקה וחצי בין צירים לציר.
מתקשרים לסבתא לבוא לשמור על הקטן שעומד להפוך לאח גדול ובנתיים ממלאת לי אמבטיה.
מגיעים למיון יולדות בשעה 23:00
בבדיקה אני כבר בפתיחה 7.
מחברים למוניטור ואולטסאונד כיוון שהעובר במצב עכוז.
רוצים להכניס אותי לקיסרי ואני מסרבת.
לשמחתי הייתה איתי מיילדת שתמכה בי למרות התנגדות הרופא.
מחליטים ללכת לחדר לידה ולהקפיץ רופא שמיילד עכוז.
לשמחתי זה היה הרופא מעקב הריון, שלי פרופ זוהר נחום.
בשעה 00:06 נכנסים לחדר לידה,
בשעה 00:36 היפיפה מגיחה לאוויר העולם בדיוק כשפרופ' זוהר נכנס לחדר.
לידה קסומה, שונה ומיוחדת.

בשתי הלידות הייתי לגמרי מחוברת לעצמי וקשובה לגוף שלי,
לקחתי את הזמן, הייתי רגועה, ובעלי היה לצידי לתמוך, לחבק ולעטוף במלא אהבה.

אני תמיד אומרת לכל הריונית שאני פוגשת –  להקשיב לעצמה ולהיות נוכחת ופעילה בלידה שלה ולהחליט איך היא רוצה לעשות זאת.
לתכנן מראש – מחשבה יוצרת מציאות.

הסיפור של מירית רוזנר

סיפורי הלידה שלי:
אז אחרי 3 וחצי שנים של טיפולים וכמעט שכבר החלטנו ללכת לפונדקאות ההחזרה הצליחה.
היה הריון קצת מאתגר…
כבר בשבוע 24 הייתה לי התקצרות של צוואר הרחם והתחילו לי צירים,
מה שהביא לפתיחה של 1 וחצי ונאלצתי להיות בשמירת הריון.
שבוע 37+5 נכנסת לעשות פיפי- מסיימת וממשיך לנזול לי נוזל מוזר על הרגלים.
בהתחלה לא הבנתי מה קורה אבל בטלפון אחד הבנתי שזאת ירידת מים.
השעה הייתה (18:22) לקחתי את הזמן התקלחתי התארגנו, תיק וכל מה שצריך.
הגעתי למיון יולדות בשעה 20:14,
היה קצת טרטור,  שלחו אותנו ללכת להביא מדבקות מהמיון הרגיל ולחזור.
בדקו במוניטור, בדקו פתיחה, אמרו עדין 1 וחצי יש לך מלא זמן והציעו לי לעבור למחלקת אם ועובר עד שתהיה התקדמות.
(השעה 21:20) עוברים למחלקה ועשו לי חוקן שזירז את העניינים מהר מאוד.
בשעה 22:00 נכנסתי לחדר לידה ובשעה 22:18 דקות הונח עלי הפלא המדהים, מעיין שלי.
אני אציין שאמרתי מספר פעמים למיילדת שאני מרגישה שהוא יוצא והיא אמרה לי זה בסדר מה שאת מרגישה ולא בדקה,
ואז בעלי בדק ואמר לה שהוא רואה את הראש.
הייתה לידה מדהימה.

רוצה לקרוא את סיפור הלידה השני שלי? לידת עכוז וגינלית בחדר לידה

הסיפור של מירית רוזנר

מתי עלי לפנות למיון או טיפול רפואי דחוף בהריון? איך אני משיגה הפניה למיון? כמה עלי לשלם על פניה למיון? האם ישנן אלטרנטיבות למיון?

לתחושות שלנו אין שעון, הגוף שלנו לא יודע שבשעות בהן אנו לא יכולות ליצור קשר עם רופאת הנשים שלנו כדאי שהכול יהיה בסדר.
לעתים אנו זקוקות לטיפול רפואי בשעות בהן המרפאות סגורות.
כשאנחנו בהריון גם דברים שלפני ההיריון היינו מחליקות, עכשיו יכולים לגרום לנו לדאגה ולרצון להיבדק, גם באמצע הלילה.
אז מה עליי לעשות אם אני מרגישה בעיה בשעות מאוחרות או כשהמרפאה שלי לא זמינה?

רוב רופאי הנשים ידריכו אותך באילו מקרים עלייך להיבדק, בהתאם לשלב בהריון,
אך לפעמים אנחנו חוששות גם מדברים שלא הדריכו אותנו לגביהם,
או שאולי נתנו לנו הדרכה לא ברורה ואנחנו לא בטוחות מה עלינו לעשות.

אז לאן עליי לפנות כאשר אני צריכה להיבדק בדחיפות בהריון?
לאן עליי לפנות כשאני לא בטוחה האם עליי להיבדק?

שימי לב – כל הנכתב פה הינו לפי המידע אשר מצאתי בעת כתיבת המאמר ואין להסתמך עליהם כמקור יחיד מכיוון שעלולים להיות חוסר דיוקים או שינויים.

אם המרפאה שלך פתוחה, קודם כל התקשרי אליהם.
תוכלי לשאול את הרופא בעצמך מה עלייך לעשות, או להעביר בקשה דרך מזכירות המרפאה.
כתובת נוספת בשבילך יכולה להיות המוקד של קופת החולים, או שירותיה האינטרנטיים.
מוקד טלפוני של הקופה, שיכול להפיק הפניות למיון או למצוא לך מוקדי רפואת חירום,
חייב לפי חוק להיות פעיל לכל הפחות בשעות בהן המרפאות סגורות.

מספרי הטלפון של המוקדים הטלפוניים של קופות החולים

מספר המוקד הטלפוני של קופת חולים כללית: *2700 – זמין 24/7
מספר המוקד הטלפוני של קופת חולים לאומית: *507 – זמין 24/7
מספר המוקד הטלפוני של קופת חולים מכבי: *3555 – זמין 24/7
מספר המוקד הטלפוני של קופת חולים מאוחדת: *3833 – זמין כל יום מ 08:00-19:00

הדרך הכי בטוחה להימנע מתשלום למיון היא לקבל הפניה מראש,
כך שאין בלבול ואת בטוחה שלא תצטרכי לשלם על הביקור.

את ההפניה, שנקראת טופס 17, את יכולה לקבל מהרופא שלך, ממזכירות המרפאה, ממוקד האחיות וכו'…
אך לא תמיד זה אפשרי לכן חשוב שתדעי מה הן זכויותייך בקופת החולים שלך.
בנוסף לזכויות הקבועות בחוק, קובעת קופת החולים זכויות נוספות 

לפני שאת חושבת מי יהיה בייביסיטר לילדים הגדולים או איך תסעי לבד, ישנן אופציות נוספות מלבד מוקדי רפואה דחופה.
בקופת חולים כללית ישנה אפשרות לתור און ליין עם רופא משפחה כל יום בין 16:00 ל 24:00 – לחצי כאן לקביעת תור.

במאוחדת – ישנה אפשרות למיון היברידי. השירות פעיל:א'-ה' 19:00 ועד 7:00 בבוקר למחרת, שישי מ-13:00 ועד ראשון ב-7:00 בבוקר

בלאומית – ישנו מוקד לילה חכם לרפואה דחופה

לאן אפשר לנסוע במצב דחוף חוץ מלמיון

אם מיצית את כל האפשרויות לעזרה מהבית, או שמצבך דורש התייחסות יותר מיידית,
חכי רגע לפני שאת פונה למיון.
ישנם מוקדי רפואה דחופה (נקראים גם מר"מ – מרכז רפואה מיידי) פרוסים ברחבי הארץ שמשמשים אלטרנטיבה טובה למיון במצבים מסוימים.

את גם יכולה להתקשר ישירות למוקד הקרוב לביתך ולבדוק האם הם עובדים עם הקופה שלך והאם הם יכולים לעזור במצבך.
לכל קופה יש תנאים משלה לפניה למר"מ והסדרים שונים עם המוקדים.

• קופת חולים כללית –
  בקצרה קופת חולים  כללית מאפשרת לך לגשת לכל מוקדי הרפואה הדחופה הפרוסים בארץ,
  אך חשוב לדעת שתקבלי החזר על הביקור רק אם הסיבה שבגללה פנית למוקד רשומה בתנאים של כללית לפנייה למר"מ.
  בכל מקרה יש לא מעט מוקדים שנמצאים בהסדר מול קופת חולים כללית ופנייה אליהם,
  גם אם לא תקבלי פטור מלא מתשלום בדיעבד, תעלה לך רק השתתפות עצמית.
  ניתן לפנות במקרים הבאים ללא תשלום:
  נשים הרות עם דימום מסיבי.
  נשים הרות בשבוע 25 ואילך שלא חשות את תנועות העובר.
  נשים הרות שחשות בצירי לידה.
  לחיפוש מוקדי רפואה דחופה בהסדר עם כללית – לחצי כאן
• קופת חולים מאוחדת
  מוקדי רפואה דחופה בהסדר עם מאוחדת  – בהשתתפות בתשלום חוץ מבשבתות וחגים
  קופת חולים מאוחדת מאפשרת פנייה למוקדים לרפואה דחופה שנמצאים בהסדר מול הקופה בשעות בהן המרפאה לא פעילה,
  בלילות ומכניסת שבת/חג ועד יציאתם. לחצי כאן להרחבה על התנאים של קופ"ח מאוחדת לפנייה למוקדים לרפואה דחופה.
• קופת חולים מכבי – 
  מקרים בהם ניתן לפנות למוקדי רפואה דחופה ללא תשלום:
• צירי לידה
• דימום מאסיבי אצל נשים הרות
• חוסר תנועות עובר מטרימסטר שלישי בהריון (משבוע 28 ואילך)
  לחיפוש מוקדי רפואה דחופה בהסדר עם מכבי – לחצי כאן
• קופת חולים לאומית – 
  לחיפוש מוקדי רפואה דחופה בהסדר עם לאומית – לחצי כאן
  במוקדים שנמצאים בהסדר עם קופת חולים לאומית את יכולה לפנות באופן עצמאי, או עם הפנייה מרופא.
  ביקור במוקדי הלילה של לאומית יעלה לך 79 ש"ח, אלא אם הסיבה בגללה הלכת נמצאת ברשימת הפטורים מתשלום למיון.

הגעה למיון בבית החולים

במשרד הבריאות יש חוק הקובע מתי יש פטור מאגרה בפניה למיון בבית החולים אשר קובע פטור לאשה אשר מגיעה עם צירי לידה.
אם אני מבינה נכון, מדובר רק על צירים אשר הובילו לאשפוז או ללידה.
לכל קופה יש תנאים משלה לפטור מתשלום למיון, בנוסף ישנם תנאים לקבלת פטור חלקי מתשלום למיון.
חשוב לוודא עם הקופה שלך מה התנאים המעודכנים שלה.

• קופת חולים כללית, מעבר לדברים שכתבנו קודם (דימום מסיבי, לא מרגישה תנועות עובר משבוע 25 והלאה וכמובן צירי לידה) –
  לקוחות כללית עד שבוע 39 להריון שפונות למיון נשים בשעות 19:00 עד 7:00 בבוקר למחרת לא ישלמו אגרת מיון.
  בשבתות ובחגים הפטור ניתן מהשעה 12:00 בצהרי החג ועד 7:00 ביום למחרת החג.
  נשים משבוע 40 ומעלה לא משלמות אגרת מיון בכל שעות היממה.
  
  לקריאת תנאי פנייה למיון במדיניות קופת חולים כללית – לחצי כאן

• בקופת חולים מאוחדת לא מצאתי פירוט של מקרים בהם יש פטור מעמלה, מעבר למה שנקבע בחוק של משרד הבריאות.

קופת חולים מאוחדת מאפשרת פניה למיון ללא תשלום כלל במקרים מסויימים. רלוונטי להריון היא הרשאה לגשת למיון ללא תשלום בעת צירי לידה או אם היה דימום מסיבי בזמן הריון. בנוסף תצטרכו לשלם רק השתתפות עצמית למיון במקרה שפניתן בשעות 1:00 – 6:00

• לקריאת תנאי פנייה למיון במדיניות קופת חולים לאומית
  למיטב הבנתי – פטור מלא מאגרת מיון בלאומית ניתן רק עם הפניה או עם צירים שהובילו ללידה.
• לקריאת תנאי פנייה למיון במדיניות קופת חולים מכבי
  אלו המקרים בהם ניתן לפנות עם פטור מלא מאגרה:
  צירי לידה
  דמם מסיבי
  חוסר תנועות עובר מטרימסטר 3 (משבוע 28 ואילך)
  מעקב הריון עודף בבתי חולים שבהסכם, כמפורט בזכאות.

* טריגר: תאורים חושפניים ולעיתים קשים…

סימנים ראשונים

זה היה במהלך השירות הצבאי שלי, כשהתחלתי לחוש כאבי בטן, זה היה שירות אינטנסיבי ומשמעותי, מלא באחריות (לפחות בעיניי).

בתחילה לא כל כך ייחסתי חשיבות, אך משכאבי הבטן החלו לחזור על עצמם ולהתגבר פניתי לרופא הגדודי, שהפנה אותי לבדיקות במרפאות הצבאיות.
הרופאים מיששו את ביטני והחליטו שאין לי כלום ושום דבר,
אני בטח מנסה להוציא פטורים ממיני מטלות (מה שלא היה קרוב בכלל למציאות),
אך מכיוון שהשירות עמד להסתיים לא חשבתי על להילחם ב"טחנות הרוח" הצבאיות.

עברו הימים, השתחררתי, והתחלתי לעבוד כמוקדנית ב144 (זוכרת מה זה בכלל?) –
עבודת משמרות, מנהלת מלחיצה, יעדים לעמוד בהם ובאווירת טרום לימודים אקדמיים, סיר הלחץ הלך וגבר.
יחד איתם המשיכו ואף התחזקו כאבי הבטן.

בפניות לרופאת המשפחה, עם הפניות לבדיקות שונות (ומשונות יש לציין) היתה גם הפניה לרופא "מומחה" ברפואה דחופה.
הוא הסתכל עלי, שאל מה אני עושה בחיים, וכשעניתי בדמעות של כאב ויאוש שבשבוע הבא אני מתחילה את הלימודים באוניברסיטה,
הוא חייך קלות ואמר: "כן, את עדינה, את ג'ינג'ית רגישה, כאבי הבטן שלך הם מהתרגשות לקראת הבאות."

בדרך חזרה ממנו הביתה, בכיתי קשות לאימי, " אני יודעת מהם כאבי בטן של התרגשות, זוכרת אותם מימי בית הספר לקראת מבחנים.
אף פעם לא ביקשתי פטור בגינם. אבל הפעם אלו כאבי בטן אחרים. כאלו עוד לא היו לי!
אני ממש סובלת ואף בדיקה לא מראה מה לא בסדר אצלי, ואף רופא לא מאבחן אותי בצורה נכונה"

לומדת להקשיב לגוף ולסמוך על עצמי

הסבל הלך והתגבר, בתחילה ניסיתי לאבחן את עצמי: טוב, את לפני מחזור (ברור שהתכוונתי לווסת ); טוב, את במחזור; אחרי מחזור…
טוב את רעבה; אולי אכלת יותר מדי…
אבל כשהימים נקפו והגעתי למצב שבו כל דבר שהכנסתי לפה, הגוף דחה אותו,
כשכאבי הבטן שיתקו וקיפלו אותי ולא יכולתי כבר לנשום, זעקתי שעכשיו אני רוצה לפנות למיון. הרגשתי שמשהו ממש לא טוב קורה כאן.

כמובן שאושפזתי. מלכתחילה במחלקה כירורגית. והתחילה סדרת בדיקות ארוכה ומתישה.
במהלכן הייתי בצום וללא משככי כאבים (על מנת שלא לטשטש את מקור הכאב), הגעתי למשקל 40 ק"ג, הכרתי כבר את כל הצוות הרפואי,
התלוצצתי איתם (כל עוד יכולתי), לכל שקית עירוי שקיבלתי קראתי בשם מאכל אהוב שאליו התגעגעתי,
הגעתי למצב שבו מאחת שמפחדת לראות מחט מתקרבת אליה, הסתכלתי איך מחדירים לי אותה לווריד.

בשלב מסוים כשהגישו לי, שוב, שמן קיק לשתות כדי לרוקן לי חומר ניגודי מהמעיים, עצרתי את כדור הארץ!
ואמרתי: עכשיו, אתם פותחים לי את הבטן ובודקים מה קורה לי שם, אם אף בדיקה או הדמייה לא מצליחים להמחיש לכם, בידקו עם העיניים והידיים.
ואכן כך היה, תוך זמן קצר הובילו אותי לחדר הניתוח (לאחר שהסבירו לי ולהוריי את התהליך, המשמעות והסיכונים).

שם ניתוח שנמשך שעות רבות, בו מצאו מעיים רקובים ומחוררים, הסתיים באמירה: טוב שלא חיכינו עוד יום, זו כבר היתה ממש סכנת חיים.
הוציאו לי מטר וחצי של מעי דק נגוע ו70 ס"מ מהמעי הגס שנשלחו לבדיקה פתולוגית.

ההחלמה היתה לא פשוטה, ארוכה ואיטית, במהלכה התפתחה דלקת בתפר הניתוח,
אז הוציאו את הסיכות ונתנו להפרשות הדלקת לצאת בצורה חופשית מהבטן הפעורה.
חזרה איטית והדרגתית לכלכלה מוצקה, כמו תינוק שלומד לאכול (רק שאת הטעמים כבר היכרתי לפני והתגעגעתי אליהם כל כך),
חיזוק הגוף ושיקומו, למידה איטית והקשבה מלאה למהן יכולות הגוף שלי, הצרכים שלו, התנאים שהשתנו,
אילו תרופות מועילות ואילו לא (בלשון המעטה).

אפשר להכנס להריון וללדת עם קרוהן?

הימים והשנים עברו ונישאתי לאהוב ליבי (וזה שהוכיח את נאמנותו ומסירותו לאורך כל התקופה הקשה הזו, שהיתה).
נכנסתי להריון, כשהייתי בתקופה בה הייתי בתקופת רמיסיה (הפחתה בתסמינים של המחלה),
די שלטתי בגוף והבנתי מה נכון לי ומה פחות, מבחינת אורח חיים ותזונה.
יחד עם זאת, החששות היו כבדים, איך תתנהג המחלה במהלך ההריון?
איך אגיע ללידה כשאני, עמוק בליבי יודעת שסף הכאב שלי נמוך,
אני כאבים כבר מיציתי!
את כולם.

אין לי כוחות להתמודד שוב עם כאבים.

ומה בנוגע לשליטה בסוגרים?
עד שלמדתי פחות או יותר כיצד לשלוט ביציאות (הבלתי צפויות שליוו אותי בתקופה שלאחר הניתוח)…
מה יקרה שם בחדר הלידה?
האם לקחת משככי כאבים או לא ואם כן, איזה?
ומה בנוגע לצוותים הרפואיים?
כמה אני אמור לבטוח בהם?
הרי מצד אחד הצילו את חיי, אך מצד שני, בהתנהלות בלתי אחראית, גרמו לי לזיהום שהסתבך.

עברנו קורס הכנה ללידה (מרתון סופ"ש של הקופה) בו סיפרו לנו מה קורה בחדרי לידה, איך נותנים אפידורל,
מהו קולוסטרום ועל אילו נקודות כדאי ללחוץ כדי לקדם את הלידה.

אפילו הגוף שלי, עם הקרוהן, יודע ללדת

בהגיע יום הלידה (יומיים לאחר מעבר דירה, לילה ראשון עם מזגן עובד),
מתעוררת בבוקר ורואה דימום,
מעירה גם אותו ומתחילים להתארגן לקראת יציאה (הוא מזכיר לי, כמו שביקשתי ממנו, להתקלח לפני שיוצאים לדרך, ידעתי שאהיה מבולבלת…),
דואגים לבייביסיטר לכלבה, כי מי יודע לכמה זמן נצא מהבית,
דואגים למפתח כדי שיהיה מי שיקבל את בעלי המקצוע שאמורים לעבוד אצלנו בדירה ומתחילים בנסיעה לכיוון בית החולים שנבחר.

בדרך, פתאום אני מבינה שאני מתחילה להרגיש משהו שמזכיר כמו פעילות רחמית, התכווצויות כאלו, וזה די חוזר על עצמו,
התחלתי לתזמן וואלה, זה כל חמש דקות מתחיל, באורך של דקה,
ממש כמו שאמרו לנו בקורס ההכנה, שזה הזמן להגיע לחדר לידה.
סימן שאנחנו בסדר מבחינת התנאים, התזמון וכל הכללים.

ההתרגשות מתגברת.
כשמגיעים למיון יולדות, עוברת את כל הבדיקות והתשאולים.
ופסק הדין לגבי הפתיחה: 3 ס"מ, מופנית לחדר הלידה.
נהדר.

בדרך לחדר הלידה, במסדרון מספיקה לחוות עוד 2 צירים,
מבקשת רשות מהמיילדות לעצור ולהישען על דלפק תחנת האחיות (כמה תמימות חחח) וממשיכה לכיוון חדר מס' 5.
שם מתקבלת על ידי מיילדת חמה ומקסימה שרוצה לבדוק אותי שוב,
בעלי בינתיים רואה אותי בצירים ושואל: אולי תרצי אפידורל? חבל שתסבלי כך…
עניתי שתלוי עוד כמה זמן יש לי,
כי בינתיים אני מרגישה שאני מתמודדת היטב.

המיילדת בודקת ואני בפתיחה של 8 ס"מ (הלםםם)
ושוב הוא מציע לי אפידורל.
עניתי לו : לא זוכר מה אמרו בקורס ההכנה ללידה? מפתיחה 8 כבר לא נותנים אפידורל.
המיילדת מחייכת בצנעה ויוצאת מהחדר.

רגע, לא הבנתי, למה היא יוצאת מהחדר?
למה היא משאירה אותי לבד, אני הרי בלידה, לא?
מסתבר שיש לה עוד חדרים שבהם היא אמורה לטפל במשמרת הזו, ויולדת נוספת שצריכה אותה בדיוק עכשיו.
נשארנו רק שנינו בחדר, תמימים… ולא כל כך יודעים.
הזמן חלף והצירים מתגברים.
לפתע נכנסת חבורה של רופאים, מבקשת רשות להשאיר סטודנט בחדר.
הסכמתי. בתנאי שהוא לא נוגע בי, אמרתי.
נכנס רופא צעיר, כחול עיניים ויפה מראה, ממושמע, לא מתקרב ונצמד אל הקיר.

להתמודד עם המבוכה, הכאב והפחד

הצירים מתגברים, אני מתחילה להרגיש לחץ קוראת שוב למיילדת, ואכן, פתיחה מלאה.
הראש עדיין גבוה, והיא, המופלאה מנסה להציע לי תנוחות מתנוחות שונות: אולי תעמדי על 6 על המיטה?
(ואני נבוכה, מה דוגי סטייל? לא נעים לי…),
אולי תעמדי ליד המיטה, ותישעני עליה, כוח הכבידה יעזור?
(ואני מפוחדת, מה יקרה אם תיפול התינוקת על הרצפה?),
אז הגענו לתנוחות על גבי המיטה, שכיבה על הצד, על הגב וצירי הלחץ הולכים גוברים.
נסיונות לחיצות שמקדמות את הראש בתעלה, אך בקצב איטי, איטי מדי עבורי,
הכאבים גוברים (ואני, הרי סף הכאב שלי נמוך, כך חשבתי), עייפה וחלשה מכדי ללחוץ,
פתאום מתקרב אלי הסטאז'ר עם מטלית לחה ומנגב לי את המצח,
בעלי מהצד השני מעסה לי את הגב, וזה נעים ומרגיע ונותן לי מוטיבציה,
אני מרגישה שדואגים לי, שתומכים בי, שממש רוצים לעזור לי,
אם רק היו יכולים ללחוץ במקומי…

לפתע נכנס רופא.
גבוה, גדול, מפחיד: אם היא לא יולדת תוך 20 דקות, יהיה כאן וואקום. ו
אני נלחצת.
זה, האמת, היה הפחד הכי גדול שלי.
ידעתי כל חיי שלידת ואקום או מלקחיים היא מתכון לאסון (מסיפורים שהכרתי בילדותי), ואמרתי לא, אני נותנת כאן פייט.
הסתכלתי על השעון בכל רגע אפשרי ולחצתי.

לגלות את הכוחות שבי, ללמוד להאמין מחדש בעצמי

לחצתי בכל כוחי, גייסתי כוחות עצומים, כדי לא לאפשר לזה לקרות, קראתי לתינוקת בקול רם, ואמרתי לה, שזהו, הגיע הזמן.
אני אעזור לה לצאת, אבל היא גם חייבת לעזור לי.
זה היה חזק ואינטנסיבי, המאמצים היו כבירים, לפתע המיילדת מצעיה לבצע חתך, כדי לעזור לה לצאת.
הייתי כל כך עייפה וכאובה, רציתי להיות כבר אחרי, רציתי כבר לראות אותה ולאחוז אותה בין ידיי,
שכל החששות מחתך יזום, במקום הכי אינטימי, הושמו בצד והסכמתי, העיקר שהתינוקת תהיה כבר בחוץ.
ואכן כך היה, ברגע אחד מופלא (חצי שעה מאז שהרופא האיום איים) והיא עליי.
עור לעור, נושמת את נשימותיה הראשונות, הרטובות והחלקות, ואני לא מאמינה,
מריחה אותה, נושמת אותה ואיתה. מרגישה את חום גופה, מרגיעה את בכייה. מתחברת אליה וקוראת לה בשמה. ההתרגשות עצומה.

המיילדת מציעה לו לחתוך את חבל הטבור, זה מרגש, ממש. סימבולי כל כך.

פתאום שוב, צירים נוספים, מוציאה את השיליה.
בדיקה נוספת מראה שנשארו שאריות, צריך לבצע רביזיו, ובאותה הזדמנות גם לתפור.
מוציאים אותו ואותה מן החדר (כנראה לתינוקיה ובדרך להראות למשפחה שמחכה לי בחוץ). נותנים לי חומר מאלחש, כמה כיף לחזור לישון.
אחרי כמה דקות מתעוררת כחדשה, בכל זאת 3/4 בטן ירדה ואני כבר אמא. טריה. עוצמתית. כל כך הרבה פחדים ומחסומים צלחתי בלידה אחת.

מי יכול עלי עכשיו??

לידה טובה תלויה במידה רבה בסביבה בה היא מתקיימת.

בפשטות – לידה מתקדמת באופן טבעי בצורה הטובה ביותר כשההורמונים פועלים בצורה הטובה ביותר. הורמונים הם מאוד רגישים ומונעים על ידי מצב רגשי.

ההורמון החשוב ביותר בלידה הוא הורמון האוקסיטוצין-הורמון האהבה. אותו ההורמון שמאפשר לנו גם להגיע לאורגזמה (ומשפיע על הגוף בהתכווצויות פועמות כמו בזמן אורגזמה וברחם בזמן הצירים). ההורמון הזה אוהב תנאים שמתאימים לעשיית אהבה – אינטימיות, ביטחון, רוגע (וכל מה שעוזר לנו בד"כ בעשיית אהבה) ולעומת זאת, מדוכא במצבים של לחץ, פחד, אי נוחות, חוסר בטחון בסביבה לא מוכרת ואנשים לא מוכרים (תארי לך עשיית אהבה תחת אור פלורסנטים עז, על מיטה מוקפת מיכשור רפואי, כשמעבר לדלת ממתין צוות מומחים שפותח מדי פעם את הדלת ושואל "נו, איך אתם מתקדמים?, כמה סנטימטר הזיקפה?").

עוצמת פעולת ההורמונים בלידה חזקה בהרבה מבזמן עשיית אהבה ולכן האוקסיטוצין מצליח פעמים רבות לקדם את הלידה למרות כל ההפרעות. אבל כשהוא לא – הלידה מתארכת, נתקעת, הצירים לא מתחזקים או לא אפקטיבים, אנחנו נכנסות ללחץ, לפחדים ונזקקות להתערבויות רפואיות על מנת לסיים את התהליך הטבעי והבריא בד"כ של לידה.

מתוך המציאות הזאת, ניתן להבין שהלידה הסטנדרטית בבית החולים מאתגרת ומקשה על התפתחות של לידה טבעית טובה. מתוך הרצון ותחושת היעוד של מילדות רבות ויולדות רבות התפתחה האפשרות ללדת אחרת – בבתי חולים המאפשרים לידה בתנאים אחרים עם מילדת פרטית צמודה שיש אתה הכרות מוקדמת, במרכזי לידה שנמצאים מחוץ לבית החולים ומשלבים בין אוירת האינטימיות של הבית, אמבטיה גדולה ועוד לבין הנוכחות של מילדת מקצועית ומנוסה שמביאה אתה את הציוד המתאים וגם לידות בבית היולדת בליווי מילדת מקצועית.

הרבה יולדות חוששות מהסתבכות הלידה מחוץ לבית החולים ולכן חוששות מהאפשרות הזאת. לפניכן מחקר רציני מאוד שבדק את הבטיחות של לידות בית בארצות הברית.

בטיחות לידות הבית

האם יש מרכזי לידה מחוץ לבית החולים?
איפה אני יכולה למצוא מיילדת בית באזור שלי
באיזה בתי חולים אפשר ללדת עם מילדת פרטית?
הנה המידע וקישורים למגוון אפשרויות לידה שונות.

מרכזי לידה

מרכזי הלידה עומדים היום בבעיה.
משרד הבריאות, במסגרת הנסיונות להגביל ולהקשות על נשים המעוניינות ללדת בבית ועל מילדות הבית, החליט לאסור למילדות לקבל לידה במקום שאינו בית היולדת עצמה ומתוך כך לא לאפשר להם לקיים מרכזי לידה המיועדים לנשים שלא מעוניינות ללדת בבית חולים, אבל גם לא מעוניינות או לא יכולות מבחינה טכנית ללדת בביתן.
לכן, לא ניתן למצוא מידע רשמי בנושא וגם אני לא יכולה לפרסם מידע כזה.
אם חשוב לך ללדת מחוץ לבית חולים אבל לא בביתך, תוכלי להתייעץ על כך עם המילדת שלך ואני מאמינה שהיא תוכל לסייע לך למצוא פתרון מתאים.

לידה פרטית בבית החולים

ישנן אפשרויות משתנות במספר בתי חולים בארץ – מכיוון שהמצב משתנה לאורך התקופות -לבירור מידע עדכני, צרי איתי קשר.

לידה בבית שלכם

רשימה של מילדות בית בארץ עם המלצות.

אם יש עוד שאלות ומידע שאת רוצה לקבל על האפשרויות או רוצה לברר על האפשרויות את מאוד מוזמנת להתקשר או לשלוח מייל.