אני רוצה לשתף במשהו שעוזר לי להצליח להתנהל יחסית בשלווה ולא בדריכות –
אני חושבת שבחיים יש הרבה אשליית שליטה, בטחון ווודאות.
כשאת לא דולה, את מרגישה שהחיים בשליטה.
אנחנו מתכננות טיול, מאשרות שנגיע לחתונה,
יודעות באיזה ימים ושעות נהיה בעבודה וממלאות את היומן בפגישות.
בעבודה בתור דולה, התחושה היא הפוכה –
אני אף פעם לא יודעת מתי יקראו לי ללידה, על מה זה יצא, מתי אחזור.
זה מאוד מתחבר לתחושה של יולדות, שרגילות שהחיים מתוכננים ומרגישים בשליטה,
ופתאום לידה זה מרחב שלא יודעים מתי ואיך יתחיל, איך יתפתח ואיך יגמר,
אם כולם יצאו בריאים או שמשהו יקרה,
וזה מכניס הרבה לחץ ונסיון להשיג שליטה בכל מיני דרכים (שלא בהכרח אפקטיביות או מועילות).

האמת היא, שגם אשה שהיא לא דולה, ויש לה כל יום עבודה של 9-17 במשרד,
לא באמת יודעת מה יקרה עוד רגע.
גם אצלה, יכולים פתאום להתקשר מהגן שהילד חולה וצריך להוציא אותו,
או להתקע עם הרכב בדרך ולהצטרך לבטל את הפגישות,
לחלות בקורונה בדיוק ביום של החתונה של החברה הכי טובה, או שהטיסה שהזמנו לחול תתבטל.

אני עברתי תהליך התפתחות לגבי שאלת הזמינות והכוונות.
זה קשור גם לשלבים שונים בעסק, אבל הרבה גם לתפיסות ולתודעה שהשתנתה עם השנים.

בהתחלה הייתי נמנעת כמעט מכל נסיעה רחוק מהבית,
כל הזמן בכוננות מקסימלית והייתי מוותרת אפילו על אירועים של הילדים או נופש משפחתי.

יש בזה הגיון מסוים כשיש לך מעט לקוחות שממש חשוב לך לא לפספס את ההכנסה וההזדמנות ואת מוכנה לשלם בשביל זה מחיר.

לאורך זמן, התנהלות כזאת פשוט יוצרת מחירים מאוד כבדים שגורמים למתח, שחיקה וויתור על המקצוע אחרי תקופה קצרה יחסית.

האמת שאין כאן חוק של נכון או לא נכון ולדולות שונות יש הסכמים שונים.
מה שחשוב זה שהדברים יהיו ברורים בינכן לפני הלידה.
הנה שלוש האפשרויות המרכזיות להסדר עם הדולה המגבה.

מה שמניע אותי מאוד חזק זה האג'נדה שלי,
שאישה חזקה היא אישה שמסוגלת לפרנס את עצמה ואת ילדיה.
עצמאות כלכלית זה קצת גדול עלינו בגילאים הצעירים של הילדים,
ובכלל עם יוקר המחיה שעולה בכל שנה עוד קצת אבל המסוגלות היא המפתח.
מכיוון שהאמהות משתלטת על חלקים נרחבים במוח, בבטן בנפש וברוח שלנו,
אני מאמינה שכדי לשמור על היכולת שלנו להרוויח,
 אנחנו צריכות להכין תשתית מוקדם ככל האפשר ולגייס את כל מי שאפשר.

אני ממליצה לעצור ולחשוב על תסריטים אפשריים,
מה הכי חשוב לי שכדאי להילחם עליו ועל מה אפשר לוותר.
גם לי לקח זמן להבין שאם אין אוכל חם טרי ובריא לילדים שלי מתי שהם רוצים זה לא הופך אותי לאמא פחות טובה.
להפך – הם הופכים להיות שותפים שלי במסע,
הם מתגייסים וכשני חוזרת מיום ארוך או מהרצאה חשובה שראו אותי מתכוננת אליה,
 הם שואלים איך היה ומאחלים לי בהצלחה.
עבורי זה וויתור (האוכל החם כל יום כל היום) שאני שלמה איתו
ואני רואה את הערך שלו בכל פעם מחדש.

למה תוכנית עבודה?
כי בזמן ההכנה שלה אנחנו נאלצות לברר דברים.
גם הנחות יסוד,
וגם – אולי הכי חשוב – מה אני רוצה עכשיו באמת יותר מכל דבר,
ואז מתחילות להיפח המגירות במוח וכל האפשרויות "האחרות" נחשפות.
וכשעולים נתונים חדשים?
זה הרבה יותר קל להתאים תוכנית מאשר לייצר פתרון מכלום,
וככל שהעומס גדול יותר זה קשה יותר.

זו הסיבה שהתחלתי לעשות סדנאות לתוכניות עבודה –
זה הדבר החשוב ביותר בניהול העסק כי בהכנת התוכנית אנחנו נחשפות למה שמנהל אותנו ואת העסק שלנו.
אגב המיתוס הזה שעושים תוכנית רק בתחילת שנה (אזרחית או לועזית) זה שטויות..
בכלל לא משנה מתי עושים את התוכנית.
בכל פעם שמשהו משתנה זה זמן להכין תוכנית שמתאימה.