הרבה הערכה יש לי לרופאים האלה, שבחרו להתמחות בנשים ובתהליך הלידה.

שנמצאים שם ועושים מאמצים שנצא מהלידה הזאת כאמהות בריאות לתינוקות בריאים.

לצערי, הרופאים האלה נמצאים במלכוד.

7 שנים שלמות הם למדו על מחלות, סיבוכים, סיכונים וההתערבויות הנחוצות כדי למנוע ולטפל בהן,
ובסופו של דבר הגיעו לעבוד במקום בו כ 90% מהמטופלות אינן זקוקות לשום טיפול רפואי.
הן זקוקות למקום נעים, להקשבה, לכבוד, למילים מעודדות, לאמון, למסג', להנחיה, לחיוך, בקבוק מים וחטיף גרנולה.
הרופאים, למרבה הצער, לא קיבלו לכך שום הכשרה וצריכים להשתמש בכישורים הטבעיים שלהם.

7 שנים ללמוד רפואה בשביל לעמוד ליד אשה ולומר לה: "יופי, כל הכבוד, את עושה את זה!"???

זה יכול להיות קצת מתסכל.
וגם מוזר.

רופא, למד להיות רופא, בשביל לטפל במצבים בהם הגוף שלנו לא מתפקד בצורה טובה, לא מצליח לפעול, נפגע,
ופה – הוא מקבל אשה בריאה שעוברת תהליך פיזיולוגי נפוץ, בריא והרבה פעמים גם לא מסובך במיוחד.

כדרך הרגל, רוב הרופאים ירגישו נוח יותר "לעשות" מאשר "להיות".
גם בתוך הלידה, קל להם לפעמים יותר להיות במקום ששולט, מכוון, מודד, בודק, רושם.
למה לחכות שהגוף יתחיל ללדת – אפשר לתת זירוז,
למה שאשה תשתה בלידה – אפשר לתת עירוי,
למה להניח שהכל מתקדם – אפשר לבדוק כל שעה כדי לוודא
למה לחכות שהנרתיק יתגמש ויתרחב – אפשר לחתוך.

וכך, אחרי 7 שנים של לימודי רפואה – לרופאים יש נטייה לחפש מה לעשות בלידה ולכן יותר נטייה להתערב.

הרופאים – גם נמצאים במלכוד משפטי.
בשורה התחתונה – הם הגורם האחראי בלידה.
לידה, היא ב 90% תהליך שלא דורש התערבות.
אבל יש בלידות גם מקרים של סיכון. ויש ילדים שנולדים פגועים, עם או בלי קשר להתנהלות הרופאים.
בישראל, הורה לתינוק פגוע יאלץ לנסות לחיות עם עזרה מאוד מינימלית של הביטוח הלאומי.
אם הוא רוצה שיהיה לו מספיק כסף כדי לגדל את ילדו בצורה טובה – הוא צריך להוכיח אשמה ולתבוע.
מי שעומדים בקו האש – הם הרופאים.
הרופאים, נאלצים, בתוך הלידה, להיות עסוקים הרבה בשאלה "על מה אוכל להגן בבית המשפט" ולא "מה הכי נכון לעשות כרגע להערכתי".
מצב זה גורם למשל להרבה ניתוחים קיסריים – כי על זה הכי קל להגן בבית המשפט.
רק כשהמדינה תתן להורים תמיכה מספקת בלי קשר להוכחת אשמה, אלא רק על סמך הצורך של התינוק, לא יצטרכו עוד רופאים לנהל את הלידה כאילו הם בבית המשפט.

והמלכוד האחרון –
רופאים מגיעים להיות בחדר הלידה, כמעט רק כשיש סיבוכים.
כשאתה רואה כל היום לידות שמסתבכות, לידות עם סיכונים, מצבי חירום, מבצעי הצלה מסובכים –
אתה מתחיל להאמין שלידה היא תמיד דבר מסובך, מסוכן, וכל סימן קטן הוא מיד סימן מבשר רע ומעלה בך מצב דומה שבו הדברים הסתבכו.
אתה כבר מתקשה להאמין שלידה יכולה להיות דבר טוב, פשוט, בריא ושאשה יכולה ללדת בבטחה גם בלי חיבור לעירוי, מוניטור תכוף, שכיבה על המיטה, צום ופיטוצין לכיווץ הרחם.

בחדר הלידה, במידה ואת פוגשת רופא, הניחי שהוא לטובתך,
וזכרי שהוא נמצא במלכוד, הקשיבי לו, והקשיבי גם למה שהוא לא יכול לומר לך כי הוא נמצא תחת כוונת בית המשפט,
זכרי שתפקידו לעזור כשהדברים מסתבכים, והאמיני שברוב המקרים, רוב הזמן מילות העידוד של בן זוגך, חשובות יותר מאשר כל דבר שהרופא יכול לעשות ומשפיעות יותר על הסיכוי ללידה בריאה,
האמיני בעצמך באפשרות ללדת לידה בריאה וטובה והחזירי לרופא את האמונה הזאת.

ותודה, להמון רופאים רגישים, קשובים, מחייכים, מסבירים ואמיצים שמאפשרים יום יום ליולדות ללדת גם ללא התערבויות ויחד עם זאת בבטחה.הההה