אם תאריך הלידה המשוער שלך מתקרב, שבוע 38, שבוע 39 
ואפילו תאריך הלידה המשוער כבר עבר,
אם הגעת לשבוע 42 בהריון,
את בטח נתקלת בלחץ לזרז את הלידה .
האם זה הכרחי? מתי? למה? ומה עוד ניתן לעשות.
אולי קשה לך כבר לסחוב, הבטן כבדה, הגב חורק, קשה לישון ובעיקר נגמרה הסבלנות.
אין מה להגיד שהמצב לא משתפר כשאת שומעת סביבך הערות כמו:
“את ענקית (בכוונה טובה כמובן)”
“לא בא לך כבר ללדת?”
“לא נמאס לך?”
“מתי את כבר תלדי?”
“הפנים שלך כבר ממש נפוחים, את בטח תלדי בקרוב”
אבל התינוקות שלנו לא יודעים לעקוב אחרי שבועות ולא יודעים מתי הם אמורים להיוולד.
הם פשוט מחכים לזמן שמתאים להם.
צריך לזכור, שעם כל הקושי של השבועות האחרונים, לתינוק ולגוף שלנו יש את הזמן שלו.
כשהלידה מתחילה באופן טבעי, כשהגוף בשל, היא תהיה מהירה יותר ופשוטה יותר מאשר אם ננסה לזרז את הלידה באופן מלאכותי.
כשהתינוק יוצא בזמן שמתאים לו, הרפלקסים שלו בשלים יותר ויהיה לו קל יותר לעבור אל החיים מחוץ לרחם, לנשום, לינוק ולחקור את העולם סביבו ברוגע.
זה כמו לאפות עוגה, כתוב כמה דקות היא צריכה להיות בתנור, אבל זאת רק הערכה, לפעמים נצטרך להוציא אותה קודם כדי שלא תשרף, ולפעמים, גם אחרי שעבר הזמן נגלה שהיא עוד לא אפויה לחלוטין וכמובן שלא נוציא אותה עדיין. פשוט נחכה בסבלנות עוד קצת, עד שהיא תהיה אפויה באמת.
הרבה מאתנו גם מתבלבלות בספירת השבועות.
ישנן שתי דרכים לספור את השבועות: לפי כמה שבועות סיימת או במהלך איזה שבוע את עכשיו.
למשל, שבוע 38+יום אומר שאת כבר בתחילת שבוע 39.
תאריך הלידה המשוער נקבע לסוף 40 שבועות מלאים. כלומר 39+7. סוף שבוע 42 הוא 41+7.
פעם, לפני שהיו מחשבוני הריון ומעקבי רופאים מדויקים, נשים ידעו שהן נכנסו להריון בתקופת הרימונים ושהן אמורות ללדת סביב תקופת האפרסקים. הן לא ידעו בהכרח תאריך וסת אחרון, הן לא ידעו לחשב בדיוק את הזמן וזה גם לא היה משנה כי לא היו עושים זירוזים וניתוחים.
הן פשוט היו ממשיכות בחייהן, עד שיום אחד היו מגיעים הצירים. והם תמיד מגיעים בסוף, כי כמו שאומרת הקלישאה: “עוד לא נולד התינוק שלא נולד”.
מכיוון שהיום לא מאפשרים כמעט לנשים לעבור את שבוע 42 בלי זירוז – אנחנו כבר לא יודעים מה הסטטיסטיקה הנורמלית לגבי שבוע לידה.
ומאיסוף נתונים שנעשה ב264 לידות ללא זירוזים הנתונים שונים ומפתיעים למדי. לפניכן הסטטיסטיקה של אחוז הנשים שילדו בכל אחד מהשבועות:
שבוע 35 – 0.49%
שבוע 36 – 1.99%
שבוע 37 – 2.96%
שבוע 38 – 5.47%
שבוע 39 – 15.42%
שבוע 40 – 34.82%
שבוע 41 – 19.4%
שבוע 42 – 5.97%
שבוע 43 – 7.96%
שבוע 44 – 1.49%
לא ידוע – 3.96%
זאת אומרת שמעל 10% מהיולדות לא ילדו באופן טבעי לפני סוף שבוע 42, חלק מהן ילדו אפילו רק בשבוע 43+!
כיום, מתחילים הרבה פעמים ללחוץ נשים לעשות זרז כבר בסוף שבוע 41 – זה אומר שיותר מ 10% מהנשים צפויות לעבור לידה שמתחילה בזירוז ועשויה להיות ארוכה ומסובכת יותר עם סיכוי גדול יותר לסיים בקיסרי, כשבאופן טבעי הן אפילו לא היו קרובות אולי לתאריך הלידה טבעי להן.
שימו לב – גם אם יש לכן כבר מחיקה משמעותית של צוואר הרחם, אם יש לכן במוניטור צירים ואפילו אם יש לכן גם כמה סנטימטרים של פתיחה – זה לא אומר שהגוף שלכן בשל ללידה ולא אומר שזירוז מלאכותי יפעל בקלות.
עד שאתן אינכן מרגישות סימנים ניכרים ללידה כמו צירים, כנראה שעוד לא הגיע הזמן של הגוף שלכן.
אבל מה עם כל הסיכונים?
מכיוון שאיני רופאה ואיני יכולה לקחת אחריות רפואית על מצבה של כל אשה חשוב לי להבהיר:
מידע זה אינו מהווה ייעוץ רפואי או מקור מוסמך והנך האחראית הבלעדית על החלטותייך.
המידע שפה נאסף ממקורות שמצאתי באינטרנט ובהתייעצות עם נשות מקצוע שונות.
הממסד הרפואי יזהיר אותך ממגוון סיכונים בהמשך ההריון אחרי שבוע 41 או 42. אני אמנה פה את הסיכונים ומה חשוב שתדעי לגביהם:
- הזדקנות שליה או אי ספיקת שלייה– מדובר בהסתיידות (חסימה של כלי דם בשלייה) שמפחיתה את זרימת הדם לעובר ולפיכך את האספקה החיונית לו לגדילה ובמקרים חמורים יותר גם לחמצן.
אכן, ככל שההריון נמשך יותר זמן, יש יותר סיכוי שהשליה תזדקן.
אבחון של שליה זקנה נעשה באולטראסאונד שבו רואים את זרימת הדם בשליה וגם במידה ורואים ירידה בקצב הגדילה של התינוק בתוך הרחם.
צריך לזכור שבאופן טבעי זה נורמלי שקצב הגדילה של התינוק יורד לאחר שבוע 40 וכל עוד המשקל הכללי והדופק תקין ואין סימנים שהשליה לא מתפקדת – ירידה בקצב הגדילה בפני עצמו בשלב זה לא צריך להדאיג אותנו.
הזדקנות שליה יכולה להופיע גם בשבועות מוקדמים יותר באופן טבעי אצל חלק מהנשים מסיבות שונות. לעיתים זה גורם ללידה באופן טבעי.
בחלק מהמקרים, בהם ברורה הזדקנות השליה באופן משמעותי, כדאי יהיה לזרז את הלידה על מנת לא ליצור מצב שהתינוק לא מקבל הזנה מספיקה ברחם וכדי לא להגיע למצב שבזמן הלידה, כשהתינוק זקוק לאספקת חמצן טובה במיוחד, השלייה כבר לא תהיה מנוונת מדי. - מיעוט מי שפיר – הוא בדרך כלל סימן נוסף שיכול להיות להזדקנות השליה. בנוסף הוא יכול להיות סימן למומים בעובר. סיבה נוספת הוא שתייה מועטה ולכן חשוב מאוד לשתות הרבה בשעות שלפני בדיקת מי שפיר ובמידה והכמות נמוכה, לשתות מים ואז להבדק שוב לאחר כמה זמן.
מיעוט משמעותי של מי שפיר הוא מתחת למידה 5.
מיעוט מים יכול להופיע גם בשבוע מוקדם יותר ובמצב של מיעוט אמיתי יש הצדקה להתחיל זירוז מכיוון שלאורך זמן התינוק יכול להיות במצוקה. - משקל עובר גבוה – ככל שההריון מתמשך, יש סיכוי גדול יותר שהתינוק שלך יחשב גדול.
בעקרון הגדרת תינוק גדול בישראל היא מעל 4 ק”ג.
בקשר להערכות המשקל צריך לזכור כמה דברים:
חלק גדול מהנשים יכולות ללדת תינוקות מעל 4 ק”ג ובלידות שהן לא בהכרח קשות יותר או ארוכות יותר מתינוק רגיל.
חלק מאתנו נשים גדולות יותר, גבוהות יותר ורחבות יותר – במצב כזה אך טבעי שהתינוקות שלנו יוולדו גדולים יותר.
חלק מהתינוקות פשוט ארוכים יותר ולכן המשקל שלהם גדול אבל גודל הראש שלהם לא גדול יותר וזה מה שחשוב.
מבחינה בריאותית, רצוי יותר לנסות ללדת בלידה רגילה ובמקרה הצורך ללכת לניתוח ולא להתחיל לידה בניתוח יזום.
יהיה לנו קל יותר בד”כ ללדת תינוק גדול יותר בלידה שהתחילה במועד ומתפתחת בקלות מאשר בלידה עם זירוז שעלולה להיות קשה יותר לגוף שלנו, ויש סיכוי גדול יותר שתתקיים עם משככי כאבים ועם מגבלה לתנועה.
הטעויות בהערכת המשקל הן באופן מוצהר בטווח של כ 10% למעלה או למטה (מה שמגיע גם ל 400 גרם במצב כזה) ואני מכירה מקרים רבים שטווח הטעות היה קרוב לקילו. - בשלות יתר של העובר-עצירת ההתפתחות – בעקבות תפקוד פחות של השליה יכולים להיות מצבים בהם התינוק מפסיק לגדול, מתחיל לנצל את מלאי השומן שלו, ציפורניו מתארכות ויש סיכוי גדול יותר למים מקוניאליים. במידה וישנם סימנים ברורים לבשלות יתר של העובר – זוהי סיבה מוצדקת לזירוז כי תנאי המחייה שלו ברחם עלולים להיות לא מספיק טובים ולהמשיך להתדרדר.
- תמותה תוך רחמית – אין ספק שזה הדבר המפחיד ביותר.
צריך לדעת שתמותה תוך רחמית היא תופעה עצובה מאוד שקיימת בכל שלבי ההריון.
יש אחוז גדול יותר שלה במקרים בהם אובחנה הזדקנות שליה, מיעוט מי שפיר או פיגור בגדילה התוך רחמית.
אם לא קיימים סימנים אובייקטיביים לסיכון (אין פיגור גדילה, השליה מתפקדת, כמות המים תקינים, דופק תקין ואמא בריאה) – יש עליה קטנה בסיכון החל מסוף שבוע 41. במהלך שבוע 43 מצאתי נתונים שונים שנעים בין עלייה קלה מאוד לעליה של פי 1.5 (זה עדיין נשאר מספרים קטנים).
כשהשבוע מתקדם צריך להיות מעקב טוב יותר על מצב התינוק וזיהוי של מקרים בהם יש בשלות יתר של התינוק (כ10%) שבהם יש צורך אמיתי בזירוז.
האחריות שלכם כהורים היא לעקוב ולדעת מה המצב האמיתי והאובייקטיבי שלכם ולא רק מה הסטטיסטיקה הכללית.
במידה ותפקוד השליה תקין, כמות המים תקינה, העובר ממשיך להתפתח היטב, דופק העובר תקין, היולדת מרגישה היטב – הסיכונים שלכם באופן אובייקטיבי קטנים בהרבה מאשר הסיכונים הסטטיסטיים הכלליים.
סיבות להבדלים באורך ההריון בין נשים שונות או לתאריך משוער לא מדויק
אולי תהית למה עוד לא ילדת.
כנראה שאף פעם לא נדע וחלק מהסיבות הן פשוט כי ככה התאים לגוף שלך ולתינוק, אבל ישנם כמה גורמים שיכולים אולי להשפיע על כך:
- מה אורך המחזור שלך? יש הבדל גדול באורך המחזור החודשי בין נשים שונות. אצל חלק מהנשים אורכו רק 21 יום ואצל חלקן אפילו 35 יום. מספר הימים מהביוץ ועד לווסת הם כמעט באופן אחיד 14 יום. דבר זה אומר שמי שהמחזור שלה הוא 21 יום התעברה ביום ה7 לאחר הווסת ומי שהמחזור שלה הוא 35 יום התעברה ביום ה 21 אחרי הווסת שלה – זהו פער של שבועיים באורך ההריון בין נשים שונות ושמוסיף או מוריד עד שבוע מתאריך הלידה המשוער הרשמי. כך שאצל חלק מהנשים, סוף שבוע 40 הוא בפועל בעצם רק סוף שבוע 39 ויש לך עוד שבוע שלם שאת יכולה ללדת בו בשקט בידיעה שבעצם את עדיין לחלוטין בטווח ה”נורמלי”.
- האם את יודעת בוודאות את תאריך הווסת האחרונה? אם לא, לא בטוח שהתאריך המשוער שלך מדויק.
- האם את יודעת את היום בו התעברת? חלק מאתנו יודעות במדויק מתי היה יום העיבור (למשל אם לא קיימת יחסי מין נוספים באותו השבוע, אם היו לך תחושות ברורות מיד לאחר מכן או בדרכים נסתרות נוספות שיש לחלק מהנשים). אם כן, צריך לוודא שהוא תואם לתאריך המשוער לפי האולטראסאונד. לעיתים, הרופא מתקן את תאריך הלידה המשוער לפי מה שהוא רואה באולטראסאונד אבל זה אינו תואם למה שאת יודעת על תאריך ההתעברות שלך ולכן כנראה שהרופא טועה ואת צודקת.
- באיזה שבוע עשית את האולטראסאונד הראשון? קביעת גיל הריון מדויק אפשרית רק עד שבוע 7-8 להריון. לאחר מכן ישנן טעויות הנובעות מהבדלים בקצב הגדילה בין עוברים שונים. כלומר, אם עשית את האולטראסאונד הראשון לאחר שבוע 8 וככל שעשית אותו מאוחר יותר, כך גדלים הסיכויים שהרופא “תיקן” את תאריך הלידה מהתבססות על וסת אחרונה להתבססות על גודל העובר באולטראסאונד – מה שאומר שאולי התאריך שהוא קובע לא באמת נכון.
- האם זה הריון ראשון שלך? ישנן טענות שבלידה הראשונה נשים רבות יותר יולדות לאחר תאריך הלידה המשוער ושאורך ההריון הממוצע בלידה ראשונה הוא בכלל 41+1 שבועות.
- מוצא גזעי – ישנן עדויות שלנשים מגזעים שונים יש אורכי הריון ממוצע שונה. למשל, נראה שנשים ממוצא אפריקאי יולדות בשבועות מוקדמים יותר ולרוב לא מגיעות לשבוע 40, נשים מאזור המזרח התיכון, אירופה ודרום אמריקה יולדות קרוב לסוף שבוע 40 ונשים ממדינות קרות מאוד כמו נשים טטאריות או אינואיטיות (אסקימואיות) יולדות בשבועות מאוחרים ואפילו אחרי שבוע 42.
אולי זה הגיוני אבולוציונית כי נשים אפריקאיות נחשבות עם אגן צר במיוחד ויתקשו ללדת תינוקות גדולים יותר או מכיוון שבאפריקה חם ואין צורך שהתינוק יצא עטוף בכל כך הרבה שומן, לעומת תינוקות במדינות קרות מאוד שצריכים לצאת כשהם שמנים ומרופדים יותר. (תודה ללירי יער על המידע הזה) - גנטיקה – אם אמא שלך, דודותייך או אחיותייך הגיע עד סוף שבוע 42. סיכוי טוב שגם את תלדי רק בשבוע מתקדם.
מסוף שבוע 40 חשוב לעשות מעקב קפדני יותר של מוניטור ואולטראסאונד ולעקוב בעצמך אחרי תנועות עובר.
במידה והכל תקין, את יכולה לחכות בסבלנות לפחות עד סוף שבוע 42. במידה ולא ילדת עד סוף שבוע 42, את צריכה לחשוב ולהחליט בעצמך כיצד את רוצה לנהוג.
ניתן להתחיל לעשות זירוזים טבעיים בשלב זה או קצת לפניו – טיפולים יעילים יכולים להיות מהשיאצו, הדיקור, הרפלקסולוגיה וההומיאופתיה. אבל אין לצפות שזה יפעיל את הלידה באופן מיידי. אם הגוף אינו בשל יכול להיות שלא תהיה שום השפעה. בכל אופן, יש לרוב צורך ביותר מטיפול אחד.
ניתן לקנות כמוסות של שמן נר הלילה, לנקב בהן חור ולהחדיר לנרתיק (להתייעץ קודם עם אשת מקצוע). זה אמור לעזור להבשלת צוואר הרחם.
אני לא ממליצה על שמן קיק – הוא יכול לגרום להתייבשות ולהתשה וזה לא מצב טוב לתחילת לידה.
אם את מעוניינת את יכולה ללכת על הצד הבטוח – להסכים לאשפוז אבל לחכות עם הזירוזים. כך את יכולה לעשות מוניטור כל כמה שעות על מנת שכולם יהיו בטוחים שהתינוק חש בטוב ולזהות מצוקה בשלב מוקדם אם מתפתחת כזאת. הקושי הוא שקשה יותר להעביר זמן בסבלנות בבית החולים ושקשה יותר לעמוד ככה בלחץ לזירוז (למרות ההגיון ההפוך כי יש פחות סיכון אם את כבר שם).
אפשר לבקש מהרופא שיעשה לך סטריפינג – הסטריפינג, הוא אמצעי זירוז על ידי גירוי הקרומים של צוואר הרחם – נעשה בבדיקה וגינלית. פעולה קצרה אבל בד”כ כואבת ולא נעימה. היתרון הוא שזה לא זירוז כימי ואין הכרח להמשיך משם אם זה לא עובד. ניתן לעשות את הסטריפינג וללכת הביתה. ההשפעה לעיתים לוקחת 24-48 שעות ולעיתים גם לא תהיה שום השפעה.
גירוי צוואר הרחם יכול לגרום להפרשה של פרוסטגלנדינים, ריכוך הצוואר ולעיתים אף לצירים.
החסרון הוא סיכון לדימום קטן שעשוי להחשב על ידי הרופאים חשש להפרדות שליה ולגרום ללחץ מיותר. אם הדימום הוא קטן וקורה מיד לאחר הסטריפינג סביר להניח שזה העניין או שזה הפקק הרירי. אם זה רק טפטוף ולא זרימה מתמשכת, את מרגישה תנועות תקינות, רוב הסיכויים שזה שום דבר ואין צורך להלחץ.
וכמובן שאת יכולה להחליט שאת מרגישה הכי בטוח ללכת עם המלצת הרופאים ולזרז את הלידה באופן מלאכותי.
כל החלטה שתקבלי היא החלטה טובה במידה והחלטת אותה מתוך ידע והבנה אמיתית של המצב, מתוך מוכנות לקחת אחריות ומתוך הקשבה לעצמך.
אם את מה”מאחרות” אולי תרצי לקרוא כמה סיפורים של נשים ש”עשו את זה” וילדו אחרי סוף שבוע 42 (ואני מכירה באופן אישי שתיים שילדו בסוף שבוע 42+5 ואפילו בשבוע 43+).
סיפור לידה
סיפורים ועצות מאתר באופן טבעי
יש לך שאלות נוספות בנושא? את מתקרבת לסוף שבוע 42 ואין סימן לצירים? הרופאים לוחצים עלייך? ילדת בעצמך אחרי שבוע 42 ואת רוצה לספר מנסיונך? אם אתם רוצים להתייעץ איתי לגבי הריון עודף, הריון אחרי שבוע 40 ויותר אתם מוזמנים לפנות אלי.
השאר תגובה