שבוע 38 והצירים לא מגיעים
שבוע 39 ואין צירים
שבוע 40 ואין צירים
שבוע 41 והצירים לא מגיעים…

לפעמים, קורים המון דברים מתחת לפני השטח, שאנחנו לא מרגישות כרגע.

משתפת אותך במחשבות של סתיו, שאולי יעזרו לך להסתכל קצת אחרת על ההמתנה לצירים.

אני מסתכלת על האדמה היבשה ביער שבקצה השכונה שלנו, מתחת לעצים יש משטח של עשבים יבשים, קוצים צהובים, אבנים. הכל נראה מת. עגום.
הייתי שם באביב ולכן אני יודעת,
שמה שנראה לי יבש הוא מצע עשיר למיליוני הזרעים הקטנים שמסתתרים בכל חריץ, לפקעות, לבצלים. שביום אחד של גשם טוב יצאו אלפי נבטים זערורים ירוקים ורעננים, שאחרי עוד כמה ימים של גשם היער יהיה מכוסה במרבד רך, יפהפה ומזמין ושבלי שאשים לב יצאו שם המון פרחים מכל הסוגים, מכל הצבעים, קטנים, גדולים, עדינים או חזקים, נפוצים ונדירים.
בתוך כל הזרעים האלה יש כמה זרעים רציניים – מהם ינבטו עצים שילכו ויגדלו עד שיגביהו הרבה מעלי.
בעצם, גם ברגעים אלה, ולאורך כל הקיץ, כשנראה היה שכלום לא זז, שכלום לא משתנה, שזה ישאר כך תמיד, היו צמחים שהכינו כבר את עצמם, שהזינו את עצמם, הנמלים, החרקים, והפרות דישנו את הקרקע, טיחחו, אווררו, הפיצו זרעים מהמקום בו היו למקום חדש.

ואנחנו, בדיוק כמוהם. גם כשאנחנו נראים לעצמנו, גם כשאחרים נראים לנו, הכי עלובים, עצובים, נמוכים, ריקים, חסרי כל – מתחת לפני הקרע שלנו מחכים המון זרעים שיתחילו לנבוט ברגע שהתנאים יהיו מתאימים. שעם גשם חיוכים ראשון יהפכו ינסו להעיז ולצאת, שעם אמון יעיזו לגדול, שעם אהבה יוציאו פרחים, שעם קבלה ותמיכה יבשילו לכלל פירות עסיסיים ומלאים כל טוב. שבין כל הזרעים האלה אולי יש בנו אפילו עץ, או כמה עצים, שלא האמנו שיכולים לצאת מאתנו אבל הם שם. ממתינים רק שנראה אותם, שנשקה ושנשקיע בהם.

ולפעמים, כשנדמה לנו שאנחנו בתקופה של תקיעות, שלא קורה כלום, ששום דבר לא זז, שאנחנו לא מצליחים להתקדם, שאנחנו לא יודעים מה יקרה ולא יודעים מה לעשות ומרגישים חסרי חיים, צריך לזכור שאנחנו בתקופת דגירה.

כמו ביצה של ציפור, כמו גולם של פרפר, כמו אדמה בקיץ, כמו שלב לטנטי או "עצירה" בלידה, משהו שם בפנים, בנסתר מהעין, בבלתי ידוע, קורה. מחשבה טורדנית מטחחת את התפיסות הישנות שלנו כדי לפנות מקום למחשבה חדשה, חלום שהתעבר בתוכנו מתעבה ותופח, נקודות מבט זזות ממקום אחד לאחר, אמונה אחת משתחררת כדי לתת לאחרת להשתקע.

ומתוך ההבנה הזאת, להיות סבלניים לתהליך שקורה גם אם הוא נסתר מאתנו, לקבל את הזמן שלפעמים צריך בשביל לצמוח ולהשתנות, להאמין שהכל בסדר, שהדברים קורים גם אם אנחנו לא יודעים איך ולמה, לסלוח על זמנים של התכנסות, של עייפות, של פחד. לא לחפש מה לא בסדר או השתבש, פשוט לקבל את זה, כחלק ממחזור העונות, כחלק ממחזור החיים.

את כבר בשבוע שמתאים ללידה, שבוע 40, שבוע 41 אפילו שבוע 42 ולא הרגשת עדיין אף ציר?
האם יכול להיות שהגוף שלך לא יודע לפתח צירים?

את עם צירים הולכים ובאים כבר כמה ימים? אולי כבר כמה שבועות? צירים שמפריעים לך לישון, מפריעים לנוח, מכאיבים או מלחיצים, אבל לא הולכים לשום מקום? בלי מחיקה ובלי פתיחה והלידה לא נראית באופק?
למה זה קורה?

ומה את יכולה לעשות?

האם יכול להיות שהגוף שלי לא יפתח לידה? האם יכול להיות שאני לא אתחיל ללדת בלי זרוז?

ברוב המקרים, לידה מתפתחת מעצמה.
המצבים שבהם לידה בכלל לא מתחילה בלי צירים הם נדירים מאוד מאוד מאוד ובד"כ מי שלא התחילו לה צירים עד סוף שבוע 42, פשוט תלד בימים הבאים עד סוף שבוע 43 ואין צורך בזרוז, אלא אם כן יש סימנים המעידים על מצב מסוכן לך או לתינוק ובשיקול דעת עם המשמעות של הריון בשבועות מתקדמים.
כדאי לזכור ש"עוד לא נולד התינוק שלא נולד" ושנשים הסתדרו לאורך כל ההיסטוריה בלי זרוזים מלאכותיים אלא נאלצו לחכות בסבלנות להתפתחות הטבעית של הלידה.

האם זה תקין שאני לא מרגישה בכלל צירים וסימנים ללידה?

כשהכל בגוף מאוזן, הרבה פעמים אשה לא תרגיש צירים או סימנים ברורים בכלל, עד לרגע בו תתחיל הלידה.
כשאני מלווה נשים שהכל אצלהן שקט, אני בד"כ רואה שאחרי זה מתפתחת לידה שמתקדמת "לפי הספר" עם צירים שפשוט הולכים ומתגברים באופן מסודר עד הלידה.

אז אם הכל שקט אצלך, כנראה שהכל בסדר, ורק צריך לחכות בסבלנות.

האם זה בסדר שאני מרגישה מדי פעם צירים לפני שבוע 38?

גם צירים שמופיעים במשך הרבה שעות לפני הלידה הם בסה"כ נורמליים.
לפעמים נשים חוות צירים לאורך מספר שבועות לפני הלידה שהם צירי ברקסטון ואינם מקדמים לידה וזה בסדר גמור.

מה נחשב שלב לטנטי ארוך? כמה זמן הגיוני שיהיו לך צירים בלי שתהיה פתיחה?

השלב הראשון של הלידה, נקרא השלב הלטנטי, ואצל הרבה נשים הוא שלב ממושך עם צירים לא סדירים, שלמרות שהם לפעמים מורגשים ואפילו כואבים, הם עוד לא מקדמים בכלל את הפתיחה ולפעמים אפילו לא את המחיקה של צוואר הרחם.
כל עוד הצירים שלך לא מסודרים, המרווח ביניהם גדול מ 3 דקות והאורך שלהם קצר מדקה, סביר מאוד להניח שהפתיחה עדיין לא תתקדם או תתקדם מאוד מאוד לאט.
בלידה ראשונה, השלב הזה לוקח בממוצע 20 שעות  ואם גם את בטווח השעות הזה, אז פשוט צריך לדעת שלתהליכים האלו לוקח זמן.
גם בלידות חוזרות הוא יכול להיות ממושך, אם כי בממוצע הוא קצר יותר ואורך כ 14 שעות.

מה כדאי לעשות בשלב הלידה הלטנטית כשהצירים עוד לא צפופים?

את צריכה לנסות ולנוח כמה שיותר בשלב הזה כדי לשמור את הכוחות שלך ואני ממליצה בכלל לא לתזמן את הצירים בשלב הזה אלא לנמנם או לעשות דברים שיסיחו את דעתך ויעבירו את הזמן.

האם כדאי לנסות זרוזים טבעיים כדי לקדם את הלידה אם יש לי צירים אבל הם לא נהיים מסודרים וחזקים מספיק?

לא בטוח.
בסה"כ, תהליך הלידה הנורמלי מתחיל בהפרשה של הורמון האוקסיטוצין שמופרש בכמות עולה ובקצב גדל ומתחיל ליצור את ההתכווצויות,
ואם יש לך צירים, זה אומר שכבר מופרש האוקסיטוצין והיינו מצפים שבהדרגה התהליך ילך ויתגבר והצירים ילכו ויתחזקו, יתקרבו ויקדמו את הלידה.
אבל בשביל שתהליך הלידה והפתיחה יתקדמו, יש עוד מרכיב מאוד חשוב והוא ההתבססות הנכונה של ראש התינוק באגן שנלחץ בכל ציר לצוואר הרחם וגורם לגירוי בצוואר הרחם שמגביר את הפרשת ההורמון ויוצר מעגל של התגברות הצירים וגם מעודד את הפתיחה של צוואר הרחם.
אם יש צירים ובכל זאת התהליך לא מתקדם באופן הצפוי, יכול מאוד להיות שהבעיה היא לא ביצירת הצירים ולכן זרוזים טבעיים שמיועדים להגברת הצירים או לעידוד הפרשת ההורמון לא נותנים מענה לבעיה ולא יועילו.

במצב כזה צריך לבדוק האם מאיזה שהיא סיבה שריר הרחם לא עובד בצורה יעילה, או האם ראש התינוק אולי לא ממוקם טוב בתוך האגן.
אחרת אולי רק נחמיר את המצב ונגרום לתינוק להכנס עוד יותר לאגן בזוית לא טובה שיכולה ליצור בהמשך לקשיים בלידה.

מה לעשות אם הצירים שלי כבר הרבה שעות מסודרים וחזקים אבל לא הופכים להיות קרובים יותר או לא יוצרים פתיחה?

בכל זאת, אצל חלק מהנשים, מופיעים צירים לאורך זמן מאוד ממושך לפני הלידה.
מספר ימים ואפילו שבוע.
אם הצירים מרוחקים וחלשים, בד"כ אפשר עוד להתעלם מהם.
לעיתים, הצירים מסודרים כל 10 דקות או פחות וכואבים ולמרות זאת הלידה לא באמת מתחילה להתקדם.
מצבים אלה יכולים להיות מאוד מתישים ואפילו מיאשים.
מעבר לקושי בהתמודדות אתם, הם יכולים להעיד על מצב שהוא לא מיטבי ללידה ושהרבה פעמים אפשר לשפר אותו באבחנה נכונה וטיפול בהתאם.

אנחנו שואפות לכך שאם הצירים אינם מקדמים – להביא אותם למצב של רגיעה ושיעלמו לחלוטין, או להביא אותם למצב של צירים אפקטביים שמקדמים לידה.
המצב שבאמצע מביא אותנו ללידה מאוד מותשות ויוצר חוויה מאוד לא פשוטה להתמודדות.

אם זה המצב אצלך, אני מאמינה שתוכלי להעזר במידע שאספתי לך בנושא.

סיבות לצירים לא סדירים מספיק / לא חזקים מספיק / לא אפקטיביים ומקדמים פתיחה ומה ניתן לעשות:

• חולשה כללית
  

  מה זה אומר?
  אם את חולה עכשיו, או נמצאת במצב בריאותי ירוד או סובלת מבעיות כרוניות שמשפיעות על חייך בצורה משמעותית, יכול להיות שהגוף שלך פשוט חלש ומתקשה לפתח לידה בצורה יעילה.
  מה לעשות?
  נסי לצבור כוחות ולנוח.
  פני לנשות מקצוע מתחום הרפואה האלרטנטיבית (שיאצו, דיקור, רפלקסולוגיה וכו') כדי לחזק ולאזן את הגוף.
  התייעצי עם נטורופתית לגבי תזונה שיכולה לחזק את הגוף.
  אם יש לך אנמיה – כדאי לטפל בה, כי היא יכולה לגרום לחולשה של השרירים ולצירים פחות אפקטיביים.
  חכי בסבלנות כל עוד את והתינוק בסדר.

• צירים מהתייבשות או לחץ
  

  לפעמים נוצרים צירים שנראים אפילו חזקים וסדירים, אבל אינם נובעים מבשלות של הגוף ללידה.
  אם יש לך הרבה צירים שאינם מקדמים לידה, הקפידי לשתות הרבה מים או אפילו גשי למיון לקבל עירוי נוזלים.
  במקרים רבים הצירים יחלשו או יעלמו.לפעמים הצירים נוצרים דווקא מעודף אדרנלין, וכשהאשה מצליחה להרגע, הצירים נחלשים ונעלמים.
  נסי להרגע ולהרפות את הגוף.

• חששות ופחדים שמעכבים את הלידה

  לפעמים יש משהו לא פתור אצלנו לקראת הלידה.

  פחדים מהלידה עצמה או מההורות שאחריה, חוויות לידה קודמות שמטרידות אותך, מתח עם בן הזוג או עם מישהו אחר שיקר לך או משהו אחר שמשאיר קצוות לא פתורים.
  במצב כזה – מומלץ מאוד ללכת לטיפול רגשי.
  היום ישנם טיפולים שאפקטיביים מאוד גם במפגש אחד ואפילו אם נראה שלא נשאר זמן, אפילו טיפול בחדר הלידה עצמו יכול פתאום לשחרר ולאפשר ללידה להתחיל להתקדם.
  טיפולים כאלה יכולים לכלול דמיון מודרך, B.O.T, קונסטלציה משפחתית או כל טיפול רגשי אחר שאת מתחברת אליו.

• צורך בשליטה, קושי לשחרר וקושי לנשום
  

  הלידה דורשת תהליך של שחרור.
  כשהגוף מתוח וכשאנחנו נושמות בצורה רדודה ובנשימות קצרות, קשה לגוף להרפות ולפתיחה להתקדם.
  במצב כזה יכולים להיות צירים שנראים מאוד צפופים או חזקים ולמרות זאת הפתיחה לא תתקדם.
  גם כאן, תמיכה נכונה, ליווי וכלים רגשיים יכולים לסייע מאוד לתהליך השחרור של השליטה והכניסה לתהליך הלידה.

• התמקמות לא טובה באגן

  מה זה אומר?
  בד"כ בסוף ההריון התינוק שוכב כשהגב שלו לצד השמאלי של הגוף שלך והראש שלו נכנס לתוך האגן כשהפנים שלו מופנות כלפי הגב (הטוסיק שלך). זאת הדרך שבה לתינוק הכי קל להתברג באגן וליצור לחץ על צוואר הרחם בתהליך הלידה).
  לפעמים התינוק ממוקם בצורה לא אופטימלית או הראש נוטה בצורה מסוימת שגורמת ללחץ פחות טוב על צוואר הרחם ולכן גם לצירים לא סדירים או לא מתגברים או לא אפקטיביים ויוכל גם לפעמים לגרום לקצב התקדמות איטי או קושי בשלבים הבאים של הלידה.
  הקשר בין הדברים הוא לא מחייב. לפעמים תינוק יכנס בזוית לא טובה ולמרות זאת הלידה תתקדם במהירות ובקלות.
  חלק מהמצבים פחות משמעותיים (למשל, האם התינוק נמצא עם הגב לימין או לשמאל) וחלק מאוד משמעותיים.בהרבה מצבים, באיזשהו שלב בלידה, התינוק ישנה את התנוחה שלו והדברים ישתפרו לבד, אבל יש גם הרבה פעמים שהסימן הזה הראשוני של צירים לא אפקטיביים, יהיה רמז לקשיים גם בשלבים הבאים ולכן כדאי לנסות לשפר את המצב.לרוב הרופאים לא מאוד מתייחסים למצבים האלה בגלל ההנחה שהתינוק יכול להסתובב מעצמו ובגלל שהם פחות מכירים את הדרכים לעזור לתינוק לשנות את התנוחה.מצבים של התמקמות פחות אופטימלית הם: גב לצד ימין, מנח של עורף לאחור (התינוק פונה עם העורף לכיוון הגב שלנו במקום לכיוון הבטן שלנו), הראש מוטה לצד (אוזן לכיוון הכתף) הראש של התינוק מוטה לאחור במקום לחזה (לפעמים באופן חלקי ולפעמים ממש במצב שהפנים הם אלה שמכוונות לפתח במקום הקודקוד).

  איך ניתן לזהות?
  מילדת טובה ולעיתים גם דולות שלמדו את הטכניקות יודעות לזהות לפחות חלק מהמצבים באמצעות מישוש של הבטן.
  ניתן כמובן לזהות חלק מהמצבים גם באמצעות אולטראסאונד.
  לעיתים, ניתן לחשוד בכך גם בלי לדעת בודאות, בדיוק בגלל צירים שלא מתפתחים, כאבים לא סימטריים בזמן ציר וגם בין הצירים, לחץ על צד אחד של האגן, כאבים בין הצירים באזור הגב התחתון וראש שלא מתקדם בתהליך הלידה.

  מה ניתן לעשות?

  – אפשר לנסות ללמוד בעצמך איך להרגיש את מיקום התינוק שלך כמו שמוסבר בסרטון הזה.
  אני ממליצה להכיר את האתר spining babies  בו ניתן גם לרכוש חוברת שמסבירה כיצד למפות את מיקום התינוק שלך וגם ללמוד הרבה טכניקות איך לעזור לתינוק שלך להתמקם נכון ברחם ואיך לסייע לו לשפר את המיקום שלו אם הוא התמקם בצורה לא אופטימלית.
  – אפשר ללכת להעזר במילדת שמאמינה בחשיבות של המיקום הנכון של התינוק ומכירה את הטכניקות של ספינינג בייביז או טכניקות אחרות.
  לאחר האבחון, היא תנחה אותך לתרגילים מתאימים.
  ישנה אפשרות לעשות טיפול במים אצל רות פדידה במרכז אמבריו שהיא מילדת שמתמחה בטיפול במים ויודעת לאבחן ולסייע לתינוק להתהפך באמצעות הטיפול בדרך מאוד עדינה ונעימה.
  ישנן גם דולות שיש להן התמחות בנושא כמו חנה בורר.
  – לפעמים כדאי ללכת לאוסטיאופת שמומחה בטיפול בנשים בהריון ובמצבים כאלה. לפעמים הוא ידע לאבחן מצבים של הגוף והאגן שאולי מקשים על התינוק להתברג וידע לפתור אותם ובעקבות זאת התינוק יתברג טוב יותר.
  – תרגול של יוגה להריון יכול לעזור לתינוק להתמקם
  – במהלך הלידה עצמה מילדות עם נסיון במילדות מסורתית, ידעו להנחות אותך לתנועות ותנוחות שיתאימו לתינוק שלך ויעזרו לו לשפר את המיקום שלו.
  – תנועתיות במהלך הלידה מסייעת מאוד לתינוק להתברג טוב יותר.

  למה התינוק לא התברג טוב?
  -לעיתים הסיבה היא אצלנו. מבנה הגוף שלנו, אסימטריה של הגוף או האגן שמקשה על התינוק להכנס בצורה טובה לאגן.
  במצבים כאלה אוסטיאפתיה יכולה להתאים מאוד לשיפור המבנה של השלד כדי לאפשר לתינוק את המרחב לו הוא זקוק.

  גם מצבים שונים של רחם דוגמת רחם הנוטה לכיוון מסוים ובמיוחד מצבים של רחם עם מחיצה, רחם דו קרני יכולים להשפיע על היכולת של התינוק להתמקם היטב.
  גם במצב כזה, שאולי אין לו טיפול, צריך לזכור שלרוב בסופו של דבר הלידה תתקדם ותתפתח בצורה תקינה וצריך להתאזר בסבלנות.

  – לעיתים השילוב בין המיקום של השליה ובין חבל טבור ש"הסתבך" ומקיף את התינוק בצורה מסוימת, או אפילו חבל טבור קצר מאוד, גורמים למגבלה בתנועתיות של התינוק וביכולת שלו לנוע בחופשיות, להתמקם נכון באגן או ליצור לחץ מספק על צוואר הרחם.
  זה גורם שלרוב לא מתייחסים אליו ולא בודקים אותו לפני הלידה אבל ניתן לראות אותו באולטראסאונד בדרך כלל.
  הגישה המקובלת היום היא שאין מה לעשות בנידון ולרוב, חוץ מזה שאולי בדיעבד, לאחר שהתינוק יצא ונראה את מיקום חבל הטבור, נוכל להבין מה גרם לצירים להיות פחות אפקטיביים, פשוט צריך סבלנות ואמונה שלרוב, בכל מקרה הלידה תתקדם (גם אם יהיה צורך בסיוע של זרוז מלאכותי) ויוולד תינוק בריא בלידה בריאה.

• הרחם לא פועל בצורה אפקטיבית
  

  מה זה אומר?בשביל שהצירים שאת מרגישה יקדמו את הלידה, הרחם צריך לעבוד בצורה הרמונית ונכונה.
  – עבודת הרחם לא מתואמת
  הרחם מורכב משתי מערכות של שרירים, אורכיים ורוחביים. אם מאיזו סיבה השרירים לא עובדים בהרמוניה אחד עם השני, זה יכול לגרום לחוסר התקדמות של הלידה.
  אם זה מתרחש כשכבר יש צירים חזקים, זה יכול להעיד גם על מצב של סכנה לקרע ברחם, במיוחד אם את אחרי קיסרי או עם פיטוצין ממושך ולעיתים יש הכרח בניתוח.
  השריר התעייף
  למרות שהרחם הוא שריר מדהים וחזק ויכול לעבוד ימים ארוכים, במידה והתנאים שלו הם לא טובים הוא בהחלט יכול להחלש.
  בשביל שהרחם ימשיך לפעול בצורה אפקטיבית מאוד חשוב שהאשה תזין את השרירים בדיוק כמו כל ספורטאי.
  גם במהלך לידה האשה צריכה לאכול ולשתות כדי לספק אנרגיה לרחם וכמובן לנשום באופן סדיר ולספק חמצן לרחם.השריר מתוח מדי
  בהריונות אצל נשים שילדו לידות מרובות (6,7 ויותר), בהריון עם תאומים ובהריון עם ריבוי מים, השריר של הרחם יכול להיות כבר חלש או מאוד מתוח, שהוא מתקשה להכווץ בצורה אפקטיבית.
  במצבים כאלה, לפעמים אין מנוס מלעזור לגוף לחזק את הצירים ברפואה אלטרנטיבית או בזרוז מלאכותי ובדרך כלל לאחר יצירת צירים חזקים, תהליך הלידה יתקדם באופן רגיל.

התאזרי בסבלנות, האמיני בגופך ונסי להביא את גופך ונפשך למצב האופטימלי כדי לאפשר ללידה להתקדם בצורה אפקטיבית.