זמן לידה –
חלק מאתנו משתגעות ממנו.
אני מתה עליו – זמן שַאוּל, גם בלידה וגם בליווי לידה.
כל עוד אני בכוננות ללדת בעצמי או ללוות, כל ההתחייבויות הן בערבון מוגבל, כל התכנונים בערבון מוגבל. כל רגע אני יכולה לקבל כרטיס טיסה ישיר למקום אחר –
לעולם הלידה.
כשאני בתור דולה – זה יציאה מהזמן לזמן מוגבל. רק למשך הלידה. בזמן הזה כל מה שמחוץ לחדר הלידה נעלם ואני בכאן ובעכשיו.
זה כל כך שונה משאר הזמן בו אני כל הזמן במירוץ, וכבר עסוקה במחשבה על הדבר הבא.
כאן, אני בציר הזה ובעיקר בהפסקה שבין לבין. אפשר לצחוק, לשמוע מוסיקה, להנות מלתת מסג’, לשוחח שיחות נפש או שיחות שטות, לדעת שאי אפשר להאיץ את הדברים, שאין טעם לחשוב עוד כמה זמן זה יקח. כי אין לנו מושג.
ואח”כ מיד חוזרים לחיים הרגילים.
כשאני בעצמי לקראת לידה – החופש עוד הרבה יותר גדול. כי כשכרטיס הטיסה יגיע עם הציר הראשון, אני עוברת לעולם אחר למשך כמה חודשים וכל ההתחייבויות הקודמות בטלות ומשתנות.
אז אם גם ככה אי אפשר להתחייב לכלום, אז אפשר להנות מלקרוא ספר, מלצאת עם חברות, מלסדר את הבית, מסתם לא לעשות כלום.

המחשבות האלה הובילו אותי אסוציאטיבית אל השיר הבא.
“…זה זמן קסם, הכל יכול להיות
זמן של חסד…”
כשקראתי אותו ושמתי לב למילים, חשבתי שאפשר לקרוא את זה גם כשיר שהרחם/הגוף שלנו שרה לנו בלידה – מבקשת מאתנו לשחרר, לתת לה להוביל, להנות מזמן הקסם, להתמסר לכאב, למתח, לתת מקום לפחד, לתת לעצמנו להרגיש את הרגע בו אנחנו נוגעות בנצח כשאנחנו נותנות חיים חדשים לעולם, עד שפתאום הכל נעלם ויש לנו תינוק חדש.
מזמינה אתכם לקריאה מחודשת של השיר.

זמן קסם
מילים: שחר אריאל

בא הלילה
שחור מלא זהב
אני איתך
יוצאים אל המרחב
עפים מעל המים
מתחת לשמיים
עפים לאן שרק אפשר.
עד לאן הלילה? עד אלי הלילה,
בוא תיגע במתח
בוא תיגע בנצח.
זה זמן קסם, הכל יכול להיות
זמן של חסד.
תהיה רגוע
תתן לי להוביל
אני יודעת
מכירה את השביל
שוכבת כאן בדשא
קורה כאן איזה פלא
קורה כאן מהיה היה.
עד לאן הלילה? עד אלי הלילה,
בוא תיגע במתח
עד מתי הלילה? רק לך הלילה,
בוא תיגע בנצח.
זה זמן קסם, הכל יכול להיות
זמן של חסד.
ולפתע, הכל כאן נעלם
אור כחול עדין עוטף את העולם
זה זמן קסם, הכל יכול להיות
זמן של חסד.