אם גם התינוק/ת שלכם הוא כזה אז אתם יודעים על מה אני מדברת.

הם לא מוכנים לאכול מהבקבוק. מסרבים בכלל לגעת בו, שמים בפה ומיד דוחפים עם הלשון ומוכנים לצום למשך כמה שעות טובות עד שיגיע הדבר האמיתי – חלב טרי, בטמפרטורה מדויקת של 37 מעלות צלזיוס, בזרימה מדויקת, במארז יפה, רך, ריחני וחמים והכי חשוב – כזה שמחוברת אליו אמא –
נא להכיר – סרבן בקבוק.

הם לא משתכנעים מחיקוי הפלסטיק הזה, עם או בלי ביספנול.

אז קודם כל – הם בחברה טובה. בזמן האחרון פנו אלי בערך פעם בשבוע אמהות עם סיפור כזה. וכמו תמיד כשאני נתקלת בנושא אחד מספיק פעמים זה דוחף אותי להגיע לכתוב עליו.

וזה גם אומר שהם תינוקות אינטילגנטיים, בעלי רצון אישי חזק, בטחון עצמי, נחישות ויכולת שליטה בחייהם.

אם זה לא מרגיע אותך עדיין אז אני אשתף אותך בידע ובתובנות שלי בעניין.

בשורה התחתונה – עוד לא שמעתי על תינוק שלא אכל בסופו של דבר כך או אחרת גם כשהציצי, ביחד עם האמא שמחוברת אליו, לא היה בסביבה.

ולפני זה –

ברוב, אם לא בכל המקרים, הבעיה היא לא טכנית – כלומר אם הם רק ירצו הם יאכלו מצויין גם מהבקבוק. הבעיה היא עקרונית.

מקרים מיוחדים יתאפיינו כנראה בצורה קצת שונה – נניח תינוקות שפטמת הבקבוק גורמת לרפלקס הקאה או שיש איזשהי בעיה אמיתית שבאה לידי ביטוי בעוד דרכים. אני לא נתקלתי עדיין במקרה כזה אבל אם אתם חושדים שבמקרה הספציפי שלכם הבעיה אינה סרבנות עקרונית חשוב לפנות ליעוץ אישי.

מי שיכול להחזיק בעקרונות (ואפילו אם הוא בן חודשיים) יכול לקחת אחריות על הבחירה שלו בנוגע לתזונה של עצמו. תינוק/ת שמספיק נחושים לא לאכול מבקבוק הם לרוב גם מספיק חזקים, בריאים ובעלי יצר השרדות מפותח שאם הם מעדיפים לא לאכול מבקבוק בשלב ראשון פשוט צריך לכבד את החלטתם ולא להיות מודאגים יותר מדי. הם לא ירעיבו את עצמם בצורה שתפגע בהם ושביתת הרעב בה הם פתחו לא תזיק להם בשום צורה בשלב המיידי.

אני מכירה כמה תינוקות (יש לי חברה טובה שזה כבר התינוק השלישי שלה שעושה שביתות רעב בימים הראשונים שהיא חוזרת לעבודה משבע וחצי בבוקר ועד ארבע וחצי אחה”צ שהיא באה לקחת אותו) שבאמת לא אוכלים כשהם לא עם אמא למשך כמה ימים. בהדרגה הם מבינים שזה לא הולך להשתנות ומוכנים להתרגל לבקבוק ובסופו של דבר העניין נפתר ללא כל מאמץ מיוחד.

אז אחרי ששיחררנו את האחריות והבנו שהם עשו בחירה אפשר לראות איך בכל זאת מקלים עליהם את המעבר.

לפעמים זה סוג הפטמה. ניתן לשנות את סוג הבקבוק. לפעמים עוזר להשתמש בבקבוק פלייטקס שהפטמה שלו היא מגומי רך חום כמו המוצצים שהיו פעם.

גם תינוק שלא מוכן לקבל בקבוק יאכל בד”כ בלי התנגדות עם ישקו אותו בעזרת כפית או בעזרת כוסית (שימו לב שהיא לא עם שוליים חדים אלא מעוגלים). פשוט מחזיקים אותם בחצי ישיבה ומוזגים בעדינות לפה. זה בהחלט יכול להיות מספק. מכיוון שזה לא דומה בכלל להנקה אז זה לא נתפס כתחרות או כתחליף אלא כמשהו אחר לגמרי ולכן לא מעורר התנגדות (כמו שהם לא מתנגדים להכניס לפה צעצועים או להתחיל מוצקים). החסרון הוא שזה יותר איטי ושנשפך יותר חלב.

חשוב כמובן לנסות שמי שנותן את הבקבוק זה לא אמא ולנסות לעשות את זה כשאת לא בבית.

אצל תינוקות גדולים יותר שהם כבר ממש יכולים לשחק בצעצועים ניתן להכניס בקבוקים לסלסילת הצעצועים ולהוציא את זה כמו כל צעצוע אחר וכך ליצור חשיפה והכרות וליַדֶד אותם עם הבקבוק לא בסיטואציה שקשורה לאוכל וכשאין את ההקשר של בקבוק=מנסים לגזול ממני את ההנקה ואת אמא.

בכל מקרה חשוב לא ליצור פה מאבק. מאבק רק מגביר את ההתנגדות וגם מייצר מטענים שליליים ולא טובים בנוגע לאוכל שיוצרים הקשרים לא נכונים לנושא באופן כללי. זה נכון לאורך כל החיים – לא כדאי להכריח, לתמרן, להתכנן ולשכנע ילד לאכול. כשילד רעב, אם אין לו מחלה כלשהי שמשבשת לו את המנגנונים הטבעיים, הוא יאכל. אולי פחות ממה שחשבנו, אולי יותר מאוחר אבל הוא לא ירעיב את עצמו. כל העניין שאנחנו עושים סביב זה משאיר לנו אח”כ ילדים שהופכים להיות מבוגרים עם תסביכים שקשורים לאכילה. אכילה כענישה עצמית, כפיצוי עצמי ועוד.

תציעו להם – ירצו יקבלו, לא ירצו, לא יקבלו. תסמכו עליהם.

אשמח אם הורים שהיו להם ילדים סרבני בקבוק ישתפו ויספרו על ההתמודדות שהיתה להם עם זה.

אחרי נסיון עם סרבני בקבוק רבים מגיל חודש והלאה, כאלה שסובבו את הראש, צרחו, צמו ולא אפשרו לאמהות שלהן לצאת מהבית – אני יכולה לומר שיש דרך בטוחה להצלחה והיא יכולה להעשות עם הרבה כבוד, הכלה ויצירתיות.

 

ניתן לקבל הסבר על התהליך המלא ושיחת יעוץ ראשונית כאן

והנה תמונה של עדי ובתה ששלחה לי בגאווה אחרי תהליך שנראה היה בלתי אפשרי והפך לאפשרי ביותר.

“הי נעמה,
 שוב רציתי להודות לך על העצות המועילות. ”