כשיש שינויים, זה סימן עבורנו שהתהליך מתקדם. 
בסופו של דבר, הרי ההתקדמות היא רק בכיוון אחד, בכיוון הלידה. 
ביום כלשהו, בשעה כלשהי, התינוק/ת הזאת הולכים להוולד.
כל דקה וכל שניה מקרבת אותנו לרגע הזה. השאלה היא כמה זה קרוב. 
כשהתחושה במהלך הלידה היא שהמצב סטטי (יציב), שאין שינוי ושאם אני מסתכלת על הרמזים עכשיו,
הדברים נראים ממש כמו שהם נראו קודם – כנראה שאין התקדמות בשלב הזה,
ואם לא ילדנו עד עכשיו,
אז כל עוד ה"תמונה" תשאר אותו הדבר, גם לא נלד. 

זה לא אומר שזה לא חלק מהתהליך,
 לפעמים ה"התבשלות" הזאת בשלב מסוים היא ממש חלק הכרחי ונכון מהתהליך,
אבל אין לאן למהר בשלב הזה. 
שימו לב שהשינוי חשוב יותר מהתדירות או העוצמה.
 צירים שנראים חזקים וצפופים אבל המצב סטטי לאורך זמן,
יכולים להטעות ולגרום לנו לחשוב שהלידה מתקדמת כשבעצם השלב עדיין לטנטי.

קצב 

כמה אנחנו קרובים לרגע הלידה פחות תלוי בשאלה באיזה נקודה אנחנו עכשיו
(באיזה פתיחה/מחיקה או מדדים אובייקטיבים אחרים),
אלא במהירות של התהליך. 

איך נדע את המהירות? לפי הקצב של השינויים. 
אם נתייחס ללידה כמו תהליך עם נקודות מפנה, או שלבים של "עליית הילוך",
נחפש את הנקודות שבהן משהו השתנה. 

נשאל: 
כמה זמן כבר הדברים נראים ומרגישים כפי שהם עכשיו?

מתי היה השינוי שסימל את המצב הנוכחי? 
וכמה זמן לפניו היה השינוי הקודם? 
עד כמה המצב עכשיו שונה מהמצב לפני חצי שעה?
ובאיזה מידה  הוא שונה מלפני שעה או כמה שעות?

ככל שהשינויים במצב מהירים יותר וחדים יותר,
סביר להניח שהלידה מתקדמת באופן מהיר יותר ושעוד חצי שעה או שעה,
היולדת כבר תהיה שוב במצב אחר לעומת מה שקורה עכשיו.