בואו נדבר על זה – תפרים בנרתיק

כמה דברים קטנים שכדאי לדעת:
1. פרט למצב שתינוק נמצא במצוקה ונראה שחתך חיוני כדי לקצר את שלב היציאה שלו – לא הוכח שיש יתרון לביצוע חתך יזום.
2. גם כשיש קרע – לא תמיד נחוץ לתפור אותו.
3. אם הקרע לא מדמם, נשארת לרוב רק שאלה אסטטית.
4. חשיבות האסטטיקה זה עניין שנתון לשיקול דעת וגישה.
5. לקרע לוקח להתאחות כ 4 שעות סה”כ!!!
6. הוא עדיין רגיש ויכול בקלות להפתח למשך עוד יממה או שתיים, במצבים בהם נקבל מכה באזור או נפסק את הרגליים בצורה שתמתח את הרקמה.
7. אחרי יומיים, אין שום צורך בתפרים על מנת להחזיק את הקרע.
8. למרות שהתפרים נמסים בסופו של דבר – זה יכול לקחת שבוע, שבועיים ואפילו יותר.
9. לרוב, כשכואב לנו באזור של הקרע/החתך מעל 48 שעות אחרי הלידה – זה בגלל התפרים ולא בגלל הקרע. בטח אם הכאב לא פחת או אפילו החמיר ביחס לקודם.
10. לפעמים זה עד כדי כך כואב שאנחנו מתקשות ללכת, לשבת ולהניק.
11. ספריי אלוורה, משחות או קומפרסים – לרוב לא יביאו להקלה בשלב הזה, כי הכאב לא קשור לקרע אלא לתפר עצמו. לעיתים הכאב קשור לקושי של האזור להחלים בצורה טובה, זיהום, נפיחות או פגיעה עצבית שאינן קשורות לתפר.
12. הרופאים שתופרים אותנו לא יודעים את זה, כי הם לא מתקשרים לשאול מה שלומנו 3 ימים או שבוע אחרי הלידה.
13. למען האמת, אף גורם רפואי לא שואל מה שלומנו. כשנפגוש את אחות טיפת החלב, לפעמים שבועיים אחרי הלידה, היא תשאל מה שלום התינוק, ופחות תשאל מה שלומנו.
14. את רופא הנשים נפגוש אחרי 6 שבועות.
15. כשכואב לנו בשלב הזה, אין לנו מושג למי לפנות – למחלקת יולדות, למיון נשים, לרופא הנשים שלנו?
אנחנו אפילו לא יודעות אם זה נורמלי או לא.
16. גם כשאנחנו יודעות למי לפנות, זה לא כזה פשוט או נעים לנסוע למרפאה/מיון כמה ימים אחרי לידה.
17. בחלק מהמקרים היה אפשר פשוט לחסוך לנו את התפירה.
18. בכל מקרה, אפשר היה לפתור את זה בקלות אם היו מוציאים לנו את התפרים לפני השחרור ממחלקת היולדות.
19. למה לא עושים את זה? בגלל סיבה 12. הם לא רואים את זה, ולכן אף אחד לא טרח לנסות לפתור את זה.

למה אני כותבת את זה?
כדי שתתעצבנו על זה יחד איתי.
כדי שתדעו לבקש שיפתחו לכם את התפרים אם כואב לכם למרות שכבר עברו 48 שעות מהלידה.
שתתעקשו לחזור לרופא נשים/מיון נשים אם כבר יצאתם הביתה וזה עדיין כואב.
כדי שכולנו נתחיל לדבר על זה, היולדות, בני הזוג, דולות, מילדות ורופאים ואולי מישהו יתחיל לשקול לעשות ניסוי ולהוציא את התפרים באופן יזום כבר בשחרור הביתה.

***********************************************************************************
תוספת בעריכה:
אם התפר כבר החלים ועברו כמה שבועות אולי מאז הלידה ועדיין את סובלת מאי נוחות, תחושה שהדברים באזור הנרתיק לא חזרו לקדמותם, צלקת מציקה וכו’ –
יש מה לעשות ולמי לפנות.

תמיד קודם כל לעבור אצל רופא הנשים שיסתכל שמצידו הכל בסדר.
אחרי שאנחנו מוודאות שאין זיהום או משהו אחר חריג,
אני ממליצה לפנות לפיזיותרפיסטית רצפת אגן עם נסיון באורוגניקולוגיה (שיקום אזור הנרתיק) שתעזור לאבחן מה מצב הצלקת והאזור כולו.
זה יכול להיות בגלל הרקמה הצלקתית עצמה וזה יכול להיות בגלל חולשה של השרירים, כיווץ יתר או רפיון יתר או איזושהי טראומה של האזור שלא מאפשרת לו ממש להתרפא.

אפשר לקבל הפניה מרופא המשפחה או מרופא נשים ואז זה מסובסד.

זה חשוב לכל אשה אחרי לידה (ועוזר גם לדליפות שתן, טחורים וכו’) ובמיוחד מי שעברה קרע/חתך.

כתובת נוספת יכולה להיות מיילדת שבאה מתפיסה יותר הוליסטית ונותנת גם שירות אישי. יש מיילדות שעובדות בקליניקות פרטיות או קהילתיות בכל מיני מקומות בארץ שיכולה לראות מה המצב ולהכווין מה כדאי לעשות.