כתבה מאת: בטי גורן, דולה בעברה והיום מטפלת ב”פסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס” ברוח האקומי בתל אביב
ובתודה לנשות מקצוע רבות שקראו והאירו הארות על הכתבה[1]
******
היא מגיעה אלי לפגישה. היא בחרה בי כדולה שתלווה אותה בלידה.
היא כבר עשתה קורס הכנה ללידה טבעית בשיטה מאוד מוכרת ונחשבת, קראה כבר את כל ספרי ההריון והלידה הקיימים בשוק.
היא רוצה ללדת במרכז טבעי באחד מבתי החולים המוכרים. היא מבקשת לעצמה חוויה טובה.
אני קולטת בין השורות, כי יש בה פחד מאוד גדול כשאנחנו מתחילות לדבר על הלידה עצמה.
תראי, היו לי הרבה עניינים ב”אזור”, היא מסמיקה, ומצביעה, ספק מצביעה, לאזור הנרתיק.
אני שואלת בעדינות אם תרצה להרחיב.
אני כבר מרגישה בתוכי שזה עומד להגיע. זה הרי כל כך נפוץ, ובאופן מרגיז ביותר כמעט ולא מדובר. היא אחת משמונה נשים באוכלוסייה שסובלות או סבלו ממה שהציבור מכיר כוסטיבוליטיס, או במינוח המדעי המדויק Local Provoked Vulvodynia. בוסטיבוליטיס[2], או “דלקת מבוא העריה” (ה-vestibule – הוא פתח הנרתיק) מופיעים כאב עז או רגישות מאוד גדולה במגע בפתח הנרתיק או בניסיון לחדור אליו. הסיבה לכאבים היא ריבוי קצות עצבים בעור בפתח הנרתיק.
וסטיבוליטיס הוא מקרה ספציפי של מחלה הנקראת וולוודיניה. החברה הבינלאומית לחקר מחלות הפות והנרתיק מגדירה זאת כך: “אי נוחות מתמדת או כאב כרוני בפות, המאופיינים במיוחד בתלונות על תחושות בעירה, דקירה, גירוי מכאיב או עור משופשף באברי מין נקביים[i].”
לעיתים, למצב הלא נעים הזה, בלשון המעטה, מתווסף גם וגיניזמוס, תופעה בה מתרחשת התכווצות בלתי רצונית באזור הנרתיק, הגורמת לכאב בעת חדירה ו/או קיום יחסי מין, או שאיננה מאפשרת חדירה בכלל. הכניסה להריון עם תופעות אלה מלווה בחששות מרובים מצד נשים, אשר רבות מהן אינן בטוחות כלל וכלל שיצליחו להיכנס להריון. נשים הסובלות מתסמינים אלה נכנסות להריון במספר דרכים: יש שמצליחות להיכנס להריון בדרך טבעית הכוללת קיום יחסי מין בחדירה לא מלאה, ויש נשים שיכולות להיכנס להריון רק דרך הזרעה מלאכותית, ללא קיום יחסי מין. ישנן נשים אשר מגיעות ללידה כאשר כבר טיפלו בוסטיבוליטיס ו/או הוגיניזמוס שלהן אך נותרו עם משקעים רבים ביחס לאברים הנקביים המרכזיים כל כך בלידה.
לעיתים, דווקא לאחר הלידה, מציינת גזית מרגלית, פיסיותרפיסטית לשיקום רצפת האגן, יש נשים, אשר יתחילו לסבול מתופעות של כאבים בנרתיק וזאת מסיבות שונות, ביניהן: תפירה לא טובה של קרעים או חתכים, הצטלקות לא טובה של הרקמה, טראומה או חשש מלידה נוספת הגורמים לכיווץ ועוד.
במאמר זה, אינני רוצה לעסוק בשיטות הטיפול הרבות הקיימות בטיפול בוסטיבוליטיס, ביניהן ניתן למנות פיזיותרפיה לשיקום רצפת אגן, רפואה סינית, טיפול תזונתי, טיפול מיני ועוד. ניתן למצוא ברשת מאמרים רבים העוסקים בשיטות הטיפול הללו.
מטרתו של מאמר זה היא לעסוק במה שעובר על נשים שסבלו מהתופעה הזו, או עדין סובלות ממנה, העומדות בפני לידה, ולנסות ולהפיץ ידע שעשוי לעזור להן לקראת הלידה.
את הידע שאפיץ כאן, אני לוקחת בעיקר מניסיוני, כדולה שמלווה אמהות עם וסטיבוליטיס ו/או וגיניזמוס, כמנחת קבוצות של אמהות לאחר לידה וכגולשת ומנהלת פורומים באינטרנט הקשורים להריון, ללידה ולאימהות.
ממה נשים עם וגיניזמוס/וסטיבוליטיס חוששות בלידה?
בשורות הבאות בכוונתי להציף אמונות ופחדים הנפוצים בקרב נשים הסובלות מוגיניזמוס ווסטיבוליטיס, ועומדות בפני לידה, לדון בהם ולהתייחס אליהם ברמה רציונאלית.
עם זאת, אני מבקשת להבהיר שבשעת הליווי שלי את האישה במהלך פגישות ההכנה ללידה, הרמה הרציונלית חשובה אך איננה מספקת. הרמה הרציונאלית הקוגניטיבית לא תעלים כליל את הפחדים, שהם הרבה יותר אבולוציוניים, ומבקשים מקום והכרה בתהליך טיפולי.
בגישת ה”תרפיה מוכוונת לידה” (B.O.T) שבה אני עובדת, הדרך שלי היא לנסות לחבר את האישה באמצעים שעוקפים את ה-mind (למשל דרך תחושות הגוף הראשוניות) למה שקורה איתה כאן ועכשיו מתוך הראייה העתידית של הלידה הקרובה. אני מאמינה שבסופו של דבר, לאישה יש את הידע הפנימי ביחס לדברים שיוכלו לעזור לה בשעת הלידה, וכמלווה שלה אני מנסה להאיר עבורה את הדרך.
שישה מיתוסים נפוצים של נשים בהקשר ללידה עם וסטיבוליטיס/וגיניזמוס ושש דרכים לתמיכה:
1. האגן שלי צר מדי / הנרתיק שלי צר מדי –מסקנה: אני לא יכולה ללדת. וגם המחשבה: איך אני אצליח ללדת? איך אצליח להוציא תינוק מפתח הנרתיק בעוד איבר מין שהוא קטן הרבה יותר מראש של תינוק לא יכול לחדור אלי?
אמרה שאני שומעת המון. האמונה הזו עשויה לאפיין בעיקר נשים שחוות קשיים בחדירה לנרתיק. הקשיים האלה נובעים מכיווץ לא רצוני של שרירי הנרתיק. העניין הוא שאין קשר בין הכיוונים. כאשר משהו מנסה לחדור לנרתיק, זה מגיע מבחוץ. לעומת זאת, התנועה של התינוק היא הפוכה: מבפנים החוצה. שרירי הנרתיק, שרגילים להתכווץ באופן לא רצוני, עושים זאת כאשר משהו מנסה להיכנס פנימה, בין אם זו יד של גניקולוג שמנסה לבדוק, איבר מין ולפעמים אפילו טמפון.
אם נרצה להבין זאת קצת יותר אנטומית, מסבירה גזית מרגלית, הרי שכאשר מדובר בתהליך הלידה, אנו מתייחסים למספר איברים אותם עובר התינוק בדרכו מבפנים, קרי הרחם הנמצאת בחלל הבטן בשלב זה, החוצה- החל מצוואר הרחם הנמחק ונפתח בהשפעה הורמונלית, דרך מבוא ומוצא האגן ועד לנרתיק עצמו. גם כאן, בנרתיק, המהלך הוא מבפנים החוצה. הנרתיק הוא בעצם גליל עשוי תאי אפיתל (תאים עוריים) הנמתח במהלך הלידה בהשפעה הורמונלית ובהשפעת לחץ ראש התינוק על המקום (סוף צוואר הרחם, החיבור ל1/3 הפנימי של הנרתיק) והפעלת רפלקס. זאת בשונה מאוד מקיום יחסי מין- בהם הפוקוס הוא על פתח הנרתיק ועל איזור העור החיצוני, אשר בדרך כלל כואבים בוסטיבוליטיס ומייצרים לעיתים את התגובה הלא רצונית של כיווץ השרירים.
לגבי האגן, אין שום קשר כמובן בין צורתו וגודלו לבין פתח הנרתיק שעשוי לצרוב ולכאוב בעת וסטיבוליטיס. האגן של הרוב המוחלט של הנשים יכול להכיל תינוק וללדת אותו.
2. אני חייבת לעבור ניתוח קיסרי כי אני לא יכולה ללדת וגינאלית.
לגבי החלק הראשון של המשפט, יכול להיות. אני איתך. יש נשים, שמה שיעזור להן במקרים כאלה זה לעשות ניתוח קיסרי אלקטיבי. תחושת השליטה שמגיעה עם קביעת תאריך, הגעה לניתוח, וגם האחריות המועברת לרופאים, עשויה מאוד לעזור להן. יש משמעות שעבור האישה תהיה האפשרות לבחור את סוג הלידה המתאימה לה, עם זאת, חשוב לי להבהיר למי שמזדהה עם המשפט ובטוחה שהוא אמיתה מוחלטת, שהבחירה הזו היא לא הכרחית. נשים הסובלות מוגיניזמוס/וסטיבוליטיס יכולות בהחלט ללדת וגינאלית. גזית מרגלית מוסיפה מניסיונה כפיסיותרפיסטית לשיקום רצפת האגן, כי יתכן והלידה הוגינאלית עשויה אפילו להקל על קיום יחסי מין בעתיד, בעוד הניתוח הקיסרי, ככל הנראה, לא ישנה את המצב.
3. אני בטוח אקרע מאוד ויהיו לי המון תפרים.
זהו פחד המאפיין נשים רבות לפני לידה, ונשים שסובלות מכאבים בנרתיק, על אחת כמה וכמה. הפחד הזה, שהאזור עלול לכאוב יותר ממה שהוא כבר כואב, ולהיפצע, בין אם בחתך חיץ יזום (אפיזיוטומיה) או בין אם תוך כדי קרעים ספונטניים בשעת הלידה, הוא בלתי נסבל.
פגשתי אישה אשר הפחד הזה האריך את השלב השני של הלידה (שלב הלחיצות) שלה בצורה משמעותית ביותר, כי היא פשוט מאוד פחדה ללחוץ ולהיקרע.
אבל שוב, ברמה הרציונלית, אין שום הוכחה שאישה כזו תיקרע יותר מכל אישה אחרת. דרגת הקרע או הצורך בחתך נקבעים בין השאר, על פי סוג הקולגן והרכב רקמת החיבור, שהם תכונות גנטיות, שאינן קשורות לוסטיבוליטיס..
4. אני חייבת לקחת אפידורל כדי להרפות את האזור ולהצליח ללדת.
באמונה הזו מחזיקים גם כמה אנשי צוות רפואי שפגשתי בלידות של נשים שאני מלווה: רופאים ומיילדות כאחד. אני חושבת שאם את רוצה לקחת אפידורל ומאמינה שהוא יעזור לך להרפות, זה נפלא, ואני שמחה כל כך בשבילך על כך שישנה אופציה כזו. רק חשוב לי לציין, גם כאן, שזה לא הכרחי. ניתן ללדת לידה טבעית גם עם וסטיבוליטיס/וגיניזמוס. נתקלתי אף במאמר אקדמי של רופאה מטורקיה, המתארת מקרה של אמא עם וגיניזמוס שילדה במים, ומסיקה כי לידת מים היא אופציה אלטרנטיבית שממש עשויה לעזור לנשים עם וגיניזמוס[ii]. לידה טבעית היא בהחלט אפשרית, אבל כדאי לנסות ולייצר את התנאים לכך, ועל כך בהמשך.
5. אני חייבת לקחת אפידורל כדי שאם אזור החיץ (הפרינאום) יקרע, יהיה שם אלחוש בעת התפירה.
הפחד האיום והמשתק כל כך כי הנרתיק יקרע ויפצע, והחשש מהתחושות שיתלוו לכך, ומההשלכות של כך על החיים העתידיים, מנהל יולדות רבות. אכן, יש סיכוי גבוה יותר בלידה ראשונה לקרעים, ויחד עם זאת, גם אם את יולדת לידה טבעית, ניתן יהיה לקבל זריקת אלחוש מקומית הניתנת במידה ויתקיים הצורך לתפור קרע, כך שאין הכרח באפידורל מהסיבה הזו.
6. אני חייבת לעצמי ללדת באופן טבעי ולרפא את האזור.
נפלא. אני איתך. אני רק רוצה להזכיר לך שמה שאולי יותר חשוב מסוג הלידה (אם הלידה תהיה קיסרית, אפידוראלית או טבעית), הוא איך את תהיי שם במהלך הלידה, באיזה סוג של נוכחות, האם תרגישי למשל בטוחה / בהישרדות על חייך/ מאוד מפוחדת?
אני כותבת את כל זה כי נשים רבות כל כך מרגישות כישלון בלידה שלהן, מאחר ותכננו לידה טבעית, ובסופו של דבר לקחו אפידורל. למעשה, ניתן לראות מהלך שכזה בצורה אחרת לחלוטין, וככזה המשקף גמישות מחשבתית נפלאה: “היה לי נורא קשה, והרשיתי לעצמי לקחת אפידורל, להיות קשובה לעצמי ולעשות זאת. הייתי נוכחת בלידה שלי. העזתי להרגיש שהתכנית שלי לא מתאימה לצרכים שלי כרגע, ופעלתי בהתאם.” כדאי, במסגרת ההכנה ללידה, לשקול את כל התסריטים האפשריים ללידה, ולהכיר בכך שלפעמים התערבות רפואית היא הדבר הכי נכון כרגע עבורי.
מה יכול לעזור לנשים הסובלות מוגיניזמוס/וסטיבוליטיס בזמן הלידה?
1. סביבת לידה תומכת ומכילה
הרשי לעצמך לקבל תמיכה שתהיה כמה שיותר מדויקת ומתאימה לך. אין מדובר פה בפינוק אלא בבריאות הנפשית שלך. סביבת לידה תומכת ומוכרת מראש עשויה להיות מה שיהפוך את הלידה לחוויה טובה מבחינתך.
סביבת לידה בטוחה שונה עבור כל אישה. יש נשים שירגישו ביטחון בנוכחות של דולה צמודה שמלווה אותן עוד מההיריון. יש נשים שירגישו בטוחות בנוכחות של מיילדת פרטית שהן מכירות מראש ובחרו אותה. יש נשים שיבחרו לקחת לעצמן רופא פרטי, ויש נשים שיבחרו גם דולה וגם מיילדת והאפשרויות הן רבות. יש נשים שיתפסו את בית החולים כסביבה בטוחה ללידה ויש נשים שיתפסו את סביבת הבית שלהן כסביבה בטוחה.
אם תבחרי בבית חולים מסוים כאופציית הלידה, אני ממליצה לך מאוד לעשות סיור מקדים בחדר הלידה, ואם אפשרי, לנסות ולהכיר את הצוות הרפואי.
2. בדיקות וגינאליות מועטות ככל האפשר
כדאי מאוד ליידע את הצוות הרפואי, ואפילו מבעוד מועד, אם קשה לך לעבור בדיקות וגינאליות. ישנה אפשרות לבקש מהצוות למעט בבדיקות הפתיחה ככל האפשר, כלומר לבדוק רק כשהדבר באמת הכרחי ונחוץ. מעבר לכך, בהכנה ללידה שאני עושה עם נשים עם וגיניזמוס, נבדוק יחדיו מה עוזר להן לעבור את הבדיקה. למשל, יש נשים שמה שיעזור להן הוא סבלנות של הצוות. במקרים שכאלה, כדאי לבקש מהבודק/ת לדעת על הבדיקה כמה רגעים לפני קיומה, וזאת על מנת שניתן יהיה לעשות הרפיה (יש שישתמשו בנשימות עמוקות סרעפתיות על מנת לנסות ולהרפות, יש נשים שיעזור להן לדמיין מקום מאוד נעים עכשיו ויש מי שיחשבו על רגע מאוד משמח בחיים שלהן, כל אחת ודרכה). אישה שליוויתי ביקשה מכל מי שבדק אותה בלידה, שהיא זו שתנווט את היד שלו לתוכה, וזה גרם לה להרגיש שליטה בתהליך ואפשרות להרפות. ישנן נשים שיהיה להן מאוד קשה להיבדק על ידי גברים, ואפשר לנסות לבקש צוות נשי (כמובן שזה לא תמיד יתאפשר, אבל תמיד אפשר לבקש). יש נשים, שמה שיעזור להן הוא שאותה אשת צוות תבדוק לאורך כל הלידה ולא אף אחד אחר, ואז יתאים להן כמובן לבחור מיילדת אישית שצמודה אליהן.
3. לפנות לעובדת הסוציאלית של בית החולים ולספר על מצבך המיוחד עוד בהריון
ישנה אפשרות לקבוע פגישה עם עובדת סוציאלית של בית החולים או מנהלת חדר הלידה, ולספר להן על חששותייך מהלידה ועל מצבך הרפואי. אינך חייבת להיכנס לפרטים מאוד אישיים אם אינך מעוניינת בכך. היחס הרפואי אליך לאחר מכתב מעובדת סוציאלית בתיק הרפואי שלך, ככל הנראה יהיה רך ואישי יותר.
שיחה כזו עם מנהלת חדר לידה היא דרך להתחיל הכרות ראשונית, שעשויה להגדיל את תחושת הביטחון שלך בזמן הלידה.
4. להאמין שהגוף שלך יודע ללדת כמו גם לתת הכרה לפחד מהלידה גם בתוך חדר הלידה
הדימוי הגופני של נשים רבות שסובלות או סבלו מוסטיבוליטיס/וגיניזמוס הוא נמוך, לפחות בכל הקשור לאזורים המיניים הנשיים. ולכן, זה לא מפתיע שחלק מנשים אלה מתקשות להאמין שגופן יכול ללדת. אני ממליצה לך מאוד לעבור הכנה מקיפה עם עצמך לפני הלידה. הכנה זו עשויה להיות מאוד פנימית ולכלול איתור משאבים וכוחות פנימיים, שיעזרו לך בשעת הלידה, והבנה של גורמים או טריגרים שעשויים לעכב את הלידה (כפי שנעשה בגישת הB.O.T). הכנה זו גם עשויה לכלול בנוסף אמצעים חיצוניים יותר, כגון קריאה של ספרים העוסקים בלידה טבעית, צפייה בסרטיי לידה, קריאת סיפורי לידה – אמצעים שונים אשר יגדילו את האמונה שלך כי הגוף שלך אכן נולד ללדת ויודע ללדת.
יחד עם זאת, חשוב לי להעביר לך את המסר כי הפחד מהלידה הוא הכי טבעי בעולם, וכי נשים שמעולם לא סבלו תסמינים כמו שלך, עשויות להיות חרדות מאוד כשהן מפנטזות את הלידה הקרובה שלהן. אני מאמינה שזה לא אפשרי להדחיק את הפחד או “לשחרר” אותו על מנת ללדת, ושאין שום צורך בכך. הפחד הוא שם, הוא איתנו, אפשר להכיר בו, גם תוך כדי הלידה. אני מדגישה זאת, כי יש נשים שירגישו שאם לא ינטרלו לחלוטין את הפחדים ולא יאמינו, מעל לכל ספק, כי “הגוף שלי יודע ללדת”, אזי הן אינן מוכנות עדיין ללידה.
5. אם הסימפטומים מורגשים בשעת ההריון, כדאי לטפל בעצמך תוך כדי ההריון
אני מאמינה שככל שתגיעי ללידה במקום טוב ומטופל יותר מבחינת הוסטיבוליטיס/וגיניזמוס, יתכן והמצב יהיה קצת יותר נינוח במהלך הלידה. מעבר לכך, איכות חייך עשויה להשתפר פלאים בעקבות טיפול בבעיה.
לנשים עם וסטיבוליטיס, מומלץ לעבור מתיחות ומניפולציות ידניות על ידי פיזיותרפיסטית לקראת לידה ולהשתמש באפינו.
6. להחזיק בידיעה שיש נשים, שחוות שיפור אדיר לאחר הלידה
יש נשים שמצליחות להתגבר בעקבות הלידה על הוסטיבוליטיס שסבלו ממנו במשך שנים. לרוב הנשים לאחר לידה וגינאלית, הכאבים יחלפו או יירגעו בעצמתם. נדיר, שנשים לאחר לידה נשארות עם אותה עצמת כאב.
אסיים בסוף טוב. זוכרת את הבחורה מתחילת המאמר? היא אכן ילדה לידה כפי שביקשה לעצמה. היו בלידה הרבה רגעים של פחד, שהכרנו בהם תוך כדי הלידה, הלידה הייתה מאוד ארוכה, ולקחה את הזמן שלה. ואותה אמא מקסימה יצאה מהלידה עם חוויה מאוד מרפאת וחיובית.
אני מאחלת לך המון הקשבה לעצמך במסע הנשי המתמשך של עצמך. ובשעה טובה ומזל טוב!
בטי גורן
בעברי הייתי דולה, כיום אני מטפלת ב”פסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס” ברוח האקומי. הקליניקה שלי במרכז תל אביב.
bettygoren1@gmail.com, 050-4935520
[1] אני רוצה להודות למספר נשות מקצוע יקרות שקראו והאירו הארות לאורך המאמר:
ד”ר ליאורה אברמוב, גניקולוגית, מנהלת המרפאה לטיפול מיני בליס, איכילוב, הילה לב-רן, קרן פרידמן גדסי ודפני דנון (B.O.T), גזית מרגלית, אורית זילברמן (מתמחה בטיפול בוסטיבוליטיס ע”י הרפואה הסינית). תודה רבה לכולכן.
[2] מכאן והלאה אמשיך לכנות את התופעה “וסטיבוליטיס”.
מראי מקום
[i] רוזנבאום, ט. וולוודיניה וסטיבוליטיס: הסוד השמור של כאבי הפות.
[ii] לקריאה מורחבת, ראי Successful water birth in a woman with vaginismus.
Moraloğlu O, Engin-Ustün Y, Ozakşit G, Mollamahmutoğlu L.
Clin Exp Obstet Gynecol. 2011;38(2):182-3.
השאר תגובה