לפחות חלק מהדברים שכתבתי כאן אנחנו כבר מכירות מהמצבים שבו צוות שמפריע ליולדת ולא קשוב או מקבל את הצרכים שלה.

1. לנסות ליצור לנו זמן בלעדיו, כדי שאפשר יהיה לדבר באופן פתוח.
למשל לשאול אם הוא יכול ללכת למלא את הבקבוק מים בקולר שבקצה המסדרון,
לשאול אם הוא צריך כמה דקות להתאוורר, להציע שילך לקנות לה משהו מתוק במכונות.
2. כשתהיו רק שתיכן, תוכלי לגשש איתה באופן עדין
"שמתי לב שהפריע לך שהוא מדבר בטלפון. תרצי להגיד לו משהו על זה?"
"נראה לי שיוסי מאוד נלחץ לגבי המוניטור ושאת מעדיפה לזוז גם אם זה גורם לו לצפצף."
3. "להזכיר לה בקול רם" דברים שיתנו תוקף לצרכים שלה ולגיטימציה לבטא אותם.
"הרבה פעמים הגוף שלנו ממש יודע מה הוא צריך בלידה והוא גורם לנו לנוע באופן שמקדם את הלידה."
"את זוכרת שאם משהו שאני או אנחנו עושים מפריע לך אז חשוב שתגידי כדי שניתן לך את התנאים הכי טובים ללידה?"
"יש משהו שאת רוצה לבקש מאתנו או לכוון אותנו? מפריע לך שאנחנו מדברים?
האם האור הזה מתאים לך או שאת רוצה שנבדוק אם אפשר לעמעם קצת?"
4. לפעמים, אם זה מתאים ויש לנו תקשורת טובה עם הצוות, אני מגייסת את המיילדת – כי יש לה יותר סמכות.
אני יכולה לצאת רגע ולתפוס אותה במסדרון ולהגיד לה –
נראה לי שבן הזוג לא מבין שהיא צריכה את השקט שלה וניסיתי לרמוז אבל אני לא רוצה להעליב אותו.
מתאים לך לבוא ולהגיד משהו על זה שהיולדת צריכה עכשיו לנוח
ושאולי כדאי שכולם יכבו את האורות ושיעשו את השיחות טלפון בחוץ?

בסופו של דבר – מי שיכול להיות אסרטיבי ולשים גבולות – זאת רק היולדת. לא אני.
אני צריכה להזכיר לה שיש לה את הזכות, שזה חשוב, ואולי לעזור לה להעלות נושא שהיה לה קשה לפתוח.