כשדולה בתחילת הדרך, לרוב בזמן שהיא בכוננות לידה, היא תשאר קרובה לאזור,
תמנע מלקבוע תוכניות חשובות ולא תלך לטייל למקום שאין בו קליטה.
אבל מה עושים כשהיומן מתמלא ואת תמיד בכוננות לידה?
את לא יכולה להמנע לחלוטין מטיולים, או לחיות כל הזמן בפחד להתחייב,
ואפילו רק הקושי של לישון טוב בלילה כשאת יודעת שמישהי התחילה צירים ושאולי יתקשרו אלייך והפחד לפספס את הצלצול.
אז איך לומדים לחיות עם כוננות הלידה?
איך להצליח לשמור על שלווה בזמן כוננות לידה
אני רוצה לשתף במשהו שעוזר לי להצליח להתנהל יחסית בשלווה ולא בדריכות –
אני חושבת שבחיים יש הרבה אשליית שליטה, בטחון ווודאות.
כשאת לא דולה, את מרגישה שהחיים בשליטה.
אנחנו מתכננות טיול, מאשרות שנגיע לחתונה,
יודעות באיזה ימים ושעות נהיה בעבודה וממלאות את היומן בפגישות.
בעבודה בתור דולה, התחושה היא הפוכה –
אני אף פעם לא יודעת מתי יקראו לי ללידה, על מה זה יצא, מתי אחזור.
זה מאוד מתחבר לתחושה של יולדות, שרגילות שהחיים מתוכננים ומרגישים בשליטה,
ופתאום לידה זה מרחב שלא יודעים מתי ואיך יתחיל, איך יתפתח ואיך יגמר,
אם כולם יצאו בריאים או שמשהו יקרה,
וזה מכניס הרבה לחץ ונסיון להשיג שליטה בכל מיני דרכים (שלא בהכרח אפקטיביות או מועילות).
האמת היא, שגם אשה שהיא לא דולה, ויש לה כל יום עבודה של 9-17 במשרד,
לא באמת יודעת מה יקרה עוד רגע.
גם אצלה, יכולים פתאום להתקשר מהגן שהילד חולה וצריך להוציא אותו,
או להתקע עם הרכב בדרך ולהצטרך לבטל את הפגישות,
לחלות בקורונה בדיוק ביום של החתונה של החברה הכי טובה, או שהטיסה שהזמנו לחול תתבטל.
את לא לבד. לא רק דולות, אלא אף אחת, לא יכולה להבטיח שתגיע מחר לעבודה.
אף אחת, לא דולה ולא אף אשת מקצוע אחרת,
לא יכולה להבטיח שהיא תגיע לעבודה מחר, או שלא תצטרך לצאת פתאום באמצע פגישה חשובה בגלל בלת"ם.
אבל למרות שזה נכון, נשים שהן לא דולות, לא עסוקות כל הזמן במחשבה מה יקרה אם פתאום אני אצטרך לצאת באמצע היום מהעבודה.
הן מניחות שזה לא יקרה,
ואם זה פתאום קורה, הן מתארגנות איכשהו,
כי כשיש משהו ממש חשוב, אז מוצאים את הפתרונות,
והעולם לא קורס כי נעדרנו מיום בעבודה.
יש כאן שילוב של 3 אסטרטגיות:
1. להתארגן טכנית כדי שזה באמת יהיה כמה שיותר פשוט ושיהיה ברור לנו מה אנחנו עושות בכל תרחיש,
כמו אשה שצריכה להערך לזה שהיא תלד ולדעת בכל מצב לאן היא שולחת את הילדים וכו'
2. לזכור שרוב הזמן החיים יתנהלו כסדרם ואפשר בהחלט לתכנן ולהתחייב ורוב הסיכויים שזה יהיה בסדר.
3. להחזיק את האמונה בעצמנו ובעולם, שכשבכל זאת נצטרך לשנות תוכניות, נמצא את הדרך להתמודד עם זה.
נמצא את הפתרון לילדים, נמצא איך להשלים את מה שחשוב בעבודה נצליח לתת מענה טוב גם אם במקרה התיק לא עלינו,
ולכן אני יכולה לשחרר את המחשבות מהדריכות והנסיון להיות כל הזמן מוכנה לכל תרחיש.
