
כמה קורסים וסדנאות כבר עשית?
איזה תעודות כבר צברת?
ומה הדבר הבא שאת "חייבת" ללמוד?
איפה הגבול בין צמא לעוד ידע,
לבין חוסר בטחון ביכולות וניסיון לחפות על חוסר הביטחון בריצה אחרי ידע?
דולות נוטות להיות במרדף אחרי המקצועיות.
להרגיש שהן כל הזמן חייבות להמשיך ללמוד או משהו, ואז, אולי סוף סוף הן יהיו מספיק מקצועיות.
או שפשוט הן "חייבות" כי כולן למדו, או כי לאחרות יש יותר ברשימה.
הנה כמה מחשבות שלי בנושא:
אל תשקיעי עוד ועוד כסף וזמן בעוד סמינרים, קורסים והשתלמויות בנסיון לצבור עוד תעודות וכותרות
קל לחשוב שהתעודות הן מה שיגרום לך להצליח להרגיש סוף סוף בטוחה בעצמך ושיש לך מה להציע.
האמת היא ש מי שחסר לה בטחון בערך שלה תגלה, שככל שהיא לומדת יותר,
היא מגלה שיש תמיד יותר מה לדעת ולהתמחות, והיא תמשיך להרגיש שהיא עדיין לא מספיק טובה.
יש לא מעט נשות מקצוע עם רשימה ארוכה של תעודות, שעדיין מתקשות להביא לקוחות,
ומצד שני כאלה שרק סיימו לא מזמן את הלימודים הבסיסיים וצוברות במהירות לקוחות.
אל תחכי לרגע שבו "תדעי הכל" ותצברי את כל הסדנאות והקורסים.
את כבר היום דולה נפלאה ומותר לך ללוות ולהציע את השירותים שלך ורוב הסיכויים שמי שתלווי תהיה אסירת תודה.
ממש כמו שאשה מבקשת שאחותה או חברה תבוא איתה ללידה.
גם אם היא לא למדה כלום ואין לה שום הסמכה – הנוכחות שלה, האהבה שלה, הרצון האמיתי לעזור –
לרוב יהיו הדבר המשמעותי ביותר עבור היולדת והם יכולים להיות יקרים מפז.
מה שהופך אותך לדולה טובה, זה לא משהו שתקבלי בקורס,
אלא משהו שהוא חלק ממי שאת,
ויש מי שילמדו במשך שנים ויצברו תארים ותעודות, ולא יהיה בהם אותו.
קחי בחשבון שהלמידה אף פעם לא נגמרת.
שתמיד יהיה לך מה עוד לגלות ולהתפתח
(וביום שתחשבי שאין לך, זה הזמן לפרוש, כי סימן שאיבדת את התשוקה, הסקרנות והענווה שנדרשת כדי להיות אשת מקצוע נפלאה).
אם את הולכת ללמוד כי יש בך איזשהו "חסר" שאת מצפה שהקורס ימלא,
דעי שזה לא יקרה.
סביר להניח שתסיימי את הקורס, ותרגישי בדיוק אותו הדבר.
מתי כן נכון להמשיך ללמוד?
כשיש מקצוע שהוא התשוקה שלך וזה מה שאת רוצה להתמקד בו ולתת ללקוחות שלךמתוך סקרנות וועניין,
או כשיש בעיה קונקרטית (למשל אם יצא לך לפגוש נשים עם טראומה והרגשת שחסרים לך כלים) ויש בך רצון לקבל מענה לצורך המסוים הזה שאת מרגישה שיש לך איך להשתפר בו,
ואז הלימודים נותנים מענה לצורך ספציפי במקצועיות שלך.

להיות מקצועית זאת עבודה שהיא קודם כל פנימית.
היא לא תלויה בתעודות שאת אוספת.
היא המהות של העשיה מתוך הרצון לעזור ומתוך הרצון לתת את האיכות הטובה ביותר שאפשרית עבורך.
היא שאלות כמו –
מה עוד הייתי רוצה להבין לגבי הלידה הזאת,
איך הייתי רוצה לשפר את הליווי בלידה הבאה,
מה אני לומדת?
איך אני משתמשת במה שלמדתי מעכשיו והלאה?,
מתוך התבוננות לא שיפוטית על מה שקרה בלידה ומהשאלה מה היה הופך את הליווי לאפילו מוצלח יותר.
ההתפתחות המקצועית שלך תקרה בהרבה מהפעמים בגלל תובנות או החלטות שלך שלא נוגעות לשום הכשרה חיצונית,
והיא יכולה להיות באמצעות למידה מנסיון, מקריאה, מצפיה, מהאזנה באופן עצמאי,
ולא בהכרח מלמידה מ"מומחית" או במסגרת "קורס" שנותן לך תעודה.