"עצלנית"
"דחיינית"
"חסרת מוטיבציה"
חסרת כוח רצון"
"חסרת משמעת עצמית".

אנחנו מרגישות רע עם עצמנו,
מתביישות,
חשות אשמה.
ומרגישות שאנחנו צריכות "להכריח" את עצמנו ו"להלחם" עם היצר הרע שלנו.

אני מאמינה שגם אצלנו,
ממש כמו אצל תינוקות,
אם קשה לנו להתקדם וקשה לנו להניע את עצמנו לפעולה,
יש לזה סיבה נסתרת שמעכבת אותנו,
ודורשת קצת תשומת לב,
והרבה חמלה.

אולי הפחד לטעות, להכשל או לחוות דחיה, גורם לנו להמנע מלכתוב את הפוסט,
אולי הקושי שלנו משיחה על כסף, והאמונה שלנו שיש בזה משהו מלוכלך או לא שזה מעיד על חמדנות,
גורם לנו להמנע מלהזכיר את התשלום שעוד לא הועבר,
אולי העומס של המשימות כקשה לדעת מאיפה להתחיל ומה יותר חשוב,
אולי איזה מיומנות חסרה, שהופכת את הבנייה של הקורס למתאגרת ומבלבלת.

כשנפסיק לקרוא לעצמנו בשמות וליצור אצלנו אשמה,
כשנפסיק להלחם בעצמנו בכח ונעצור להקשיב מה מאתגר אותי,
מה במחשבה על הפוסט, הטלפון, הכתיבה או הנהלת החשבונות גורם לי להרתע ולרצון להמנע,
אז נוכל להבין את הסיבות שמאחורי ה"דחיינות",
ועם קצת חמלה,
נוכל להתחיל לטפל בכוחות העמוקים שמניעים אותנו או מונעים מאתנו,
ולגלות שפתאום מה שקודם דחינו ודחינו,
פתאום הופך להיות הרבה יותר פשוט.