הקטע נכתב על ידי אוּרית לייזרסון 

היה רגע כזה בלידה של הלל שהאחות במיון שאלה אותי כמה כואב לך מ 1-10
אמרתי לה בחיוך
למה את אומרת כואב?
כשאת אומרת כואב המוח שלי מתחיל לחפש כאב
וכשמח מחפש כאב הוא מוצא
זה לא כואב לי
זה אינטנסיבי לי בקטע נעים
הצירים לשים אותי מביפנים
זו תחושה נפלאה להפתח ככה
אני נפתחת לעומק ולרוחב ולגובה
הגוף שלי שמח הגוף שלי מתרגש לעשות את מה שהוא יודע בידיעה עמוקה הגוף שלי מתענג על המימוש האדיר שקורה דרכו

זה חגיגה…

המילדת הביטה עליי בהתרגשות ואמרה “וואו לא שמעתי אף פעם משהיא מדברת ככה תוך כדי צירים”.
אמרתי לה שיש נשים ששוטפות את הבית לקראת הלידה ומסדרות ארונות
ושאני שטפתי את השכל (שטיפת מח אוקסיטוצינית) וקירצפתי את התודעה קיננתי ריגשית ותודעתית.
בהמשך היא ניגשה והציעה לי להחליף את השמלה המהממת שלבשתי לחלוק ביתחולים כדי שלא תתלכלך
אמרתי לה מה פתאום יקרה אני רוצה את השמלה הכי יפה שיש
אני שער בין עולמות אני נפגשת עם מלך מלכי המלכים והמלכות שבי מתגלה אני לא חולה אני הכי בריאה שיש אני בוראת חיים דרכי.

ושוב חיוך ענק הסתמן על פניה והתרגשות נהדרת היתה במרחב…

בסוף הלידה כשהקאתי עליה וביקשתי סליחה

היא כבר היתה בעצמה בתדר שלימדתי אותה ואמרה אל תבקשי סליחה זו זכות לשרת אותך ולהיות לצידך…

דמעות עלו בעיניי זו זכות הקיא הזה ההפרשות האלה הכי נמוך שיש והכי גבוהה שיש .
לידה היא קודש על כל מה שיש בה.
והמיילדת שלי למדה את שפתי…
כשבאים עם תדר של מלכות וחג לבית החולים הוא מדבק גם את הצוות וחדר הלידה יכול להפוך רוטט באור ובשפה החדשה ישנה הזו שפת הקודש.
קישור לפרסום המקורי של הטקסט בדף הפייסבוק של אורית 
על אורית:אורית לייזרסון
מטפלת קלינית בפסיכותרפיה גופנית וראש החוג  לשעבר לפסיכותרפיה גופנית במכללת רידמן.
מנחה קבוצות למיניות הוליסטית וטנטרה יהודית
מלמדת נשים חיבור לרחם והכנה לללידה מתוך עונג.