כדולה, מתי נכון להצטרף ללידה,
כשהלידה מתחילה ללא צירים, אלא בהשראת לידה (מה שאנחנו גם לפעמים קוראות לו זירוז לידה)?
מצד אחד, היולדת כבר בבית החולים ואפילו לפעמים בחדר הלידה,
ומצד שני, לפעמים עדיין אין לה בכלל צירים, או שהצירים לא משמעותיים, והתהליך יכול לקחת עוד זמן רב.
כללי האצבע שלי לגבי מתי נכון להצטרף ללידה
מה שעוזר לי, זה להתייחס אל תהליך הלידה, ולא אל הנסיבות.
זאת אומרת – לא אכפת לי מה גורם להתחלת הלידה,
אני מצטרפת בשלב של הלידה בו הייתי מצטרפת אם הלידה לא היתה מתחילה בהשראה.
אין צירים? אני לא באה.
יש צירים של שלב לטנטי (מרווחים/חלשים/לא סדירים) – אם לא הייתי באה אליה הביתה במצב כזה, לא אגיע גם להשראה.
אני יכולה כמובן לתמוך מרחוק בלהציע אפשרויות, לשלוח חיזוקים או לעזור לה להבין מה המצב ומה צפוי,
אבל זה עוד לא הזמן שלי.
אני מצטרפת בשלב שבו הייתי מצטרפת אם היא היתה בבית –
צירים משמעותיים, יחסית צפופים, שדורשים ממנה לעצור ולהתמודד איתם.
או, אם אני מעריכה שדברים מתקדמים מהר, גם אם זה עוד לא צפוף מאוד או חזק מאוד.
יוצאים מן הכלל:
1. אם יש תנאים ללידה (צוואר מחוק יחסית, אולי קצת פתיחה, אולי היו צרצורים לפני זה) והיא מקבלת פיטוצין,
לפעמים אעדיף להגיע כבר בשלב הזה –
כי אשה יכולה להתקדם במהירות ולהגיע לשלב של כאב משמעותי תוך זמן קצר ולהזדקק לתמיכה,
ואני לא רוצה לפספס את זה.
2. אם יש שם עניין רגשי גדול שאשה צריכה תמיכה לזמן מוגבל.
למשל אשה עם קושי בבדיקה וגינלית שרוצים לשים לה בלון.
יכול להיות שזה השלב הכי קשה בכל הלידה שלה, ואני ארצה להיות שם בשבילה.
סביר מאוד שאחרי זה אסע הביתה ואחזור כשתתחיל לידה. אבל כן אתמוך נקודתית.
3. אם אני חושבת שהגוף מנסה לקדם לידה אבל זה מאוד לטנטי בגלל מיקום עובר לא מיטבי שהולך לקלקל את התהליך,
יכול להיות שארצה לעזור בשלב הזה בסדרה של תרגילים ספציפיים שאני מעריכה שאחריהם כנראה הלידה תתחיל לזוז
ואני לא רוצה שהיא תעבור שעות של צירים לא אפקטיביים רק בגלל המיקום.
