הרבה אמהות נתקלות בקושי בשלב בו הן רוצות להפחית את ההנקות אבל לא לוותר על ההנקה לגמרי.
האם אפשר לבצע גמילה חלקית מהנקה? האם כדאי יותר לגמול בבת אחת? איזה הנקות כדאי להוריד ואיך עושים את זה?
הרבה פעמים, בשלב מסוים, בגלל הקושי בעומס של ההנקה והעבודה, בגלל קשיים עם בקיעת השיניים, משחקים שמתווספים להנקה, חוסר סבלנות שלנו ועוד, בשלב מסוים כבר לא מתאים לנו להניק בכל זמן ביום לפי דרישה או שאנחנו רוצות להשאיר רק הנקה אחת או שתיים ביום (בבוקר או בערב בד”כ).
התינוקות בד”כ מגיבים במחאה על העניין, אנחנו מתמודדות עם בכי, דרישה נחרצת והרבה רגשות אשם.
אנחנו מתקשות להתעקש, מוותרות כשהבכי מתגבר ולא מצליחות להציב לנו או לילדים גבול ברור של מתי כן ומתי לא והרבה פעמים מקבלות הצעות להפסיק בגלל זה בכלל להניק.
אנחנו חוששות שאנחנו גוזלות מהתינוק משהו שמגיע לו ובעצם שבכך שנפסיק להניק “ניתן לו פחות” ממה שהוא מקבל היום.
אני אנסה להביא כאן כמה הסברים, תשובות ורעיונות כיצד אפשר להצליח במהלך של הפסקת הנקה חלקית.
צריך להבין שהקושי העיקרי הוא בקונפליקט שלך בין הצרכים שלך לצרכים של התינוק.
איכשהו, בד”כ הצרכים של הילדים שלנו נראים לנו קריטיים וחשובים יותר מהצרכים שלנו ולכן מאוד קשה לנו לעמוד בפניהם.
אם את תהיי בטוחה בכך שזה רצונך (ולא נובע ממסרים חיצוניים על זה שזה כבר הזמן לגמול, שהוא גדול מדי או שזה לא טוב להמשיך להניק) ושזה לגיטימי ו”בסדר”, יהיה לך הרבה יותר קל להציב גבול קבוע וגם להיות עם התינוק בזמנים שבהם הוא מבקש.
זה לא קשור לחינוך גרוע, תהיי יותר סלחנית לעצמך.
לשניכם קשה לעשות את ההפרדה בינכם, כל אחד מהצד שלו וזה בהחלט נורמלי ולגיטימי להתקשות להציב גבולות, להתקשות לקבל החלטה ולהתקשות לעמוד בה.
הורות היא סוג של תהליך פרידה מתמשך – מגוף אחד לשני גופים בלידה, מקשר פיזי כמעט רציף למגע פיזי פוחת, מתלות שלה ליותר ויותר עצמאות, ממענה מיידי לצרכים לדחיית סיפוקים הולכת וגדלה. זה מתבטא בכל כך הרבה נקודות לאורך חיינו ולא פוסק כמעט אף פעם (הפעם הראשונה שהם יעשו את ליל הסדר אצל בן הזוג…).
כל נקודה שמסמלת את הפרידה יוצרת קושי, אצל שני הצדדים. יש איזשהו אֶבֶל על קרבה שלא תחזור וגם פחד איך נסתדר בלי.
ברור שאצל התינוק הפחתת ההנקות מסמלת שלב נוסף בפרידה שהוא גם מפחיד (וגם אולי משחרר ונותן פתח להיות עצמאי יותר ולגלות שיש להם דרכים אחרות להרגיע את עצמם).
התגובה שלהם הרבה פעמים היא התנגדות והצמדות יתר.
תזכרי שהנקה היא רק דרך אחת להעניק ושהיא מסמלת הרבה דברים שלא פוחתים – את הנוכחות שלך, כלים להרגעה, דאגה שלך, קשר ועוד. הם לא יודעת שהדברים האלה יהיו שם גם אחרי שתפחת ההנקה – את יודעת ויכולה להעביר להם את המסר הזה.
הרי ברור שהוא הייה מסתדר מצוין גם בלי ההנקה אם לא היית מצליחה להניק – מה שהוא צריך ממך כאמא הוא יותר הקשר הרגשי מאשר ההנקה עצמה – שיש לה הרבה ערך אבל תמיד פחות מהצד הרגשי.
את צריכה לעשות עם עצמך את השיחה הפנימית על כך שהוא באמת מקבל כל מה שהוא צריך ושהפחתת ההנקה לא תעניק לו פחות אלא אולי תעניק לו אפילו אמא יותר שמחה, רגועה ופנויה.
היא גם תתן לו את המסר שאת תמיד שם בשבילו בלי קשר לשינויים ולפרידות בחייכם ואת המסר שאת בוטחת בו וסומכת עליו שהוא יכול למצוא כלים אחרים לעזור לעצמו.
את צריכה להזכיר לעצמך שהגוף שלך והבחירות שלך הן זכות שמגיעה לך כפי שהיא מגיעה לו, שמותר לך לא להניק אפילו אם זה רק בגלל שזה לא נעים לך.
את מעבירה לו מסר חשוב נוסף בזה ומעניקה לו משהו חשוב לחיים: “אתה אחראי לגופך ולחייך, אם משהו לא נעים לך, יש לך את הזכות לשים את הגבולות שלך ולעמוד עליהם”.
אח”כ כדאי לעשות שיחה אתו, אפילו אם ברמה הבסיסית ביותר ואפילו אם נדמה שהם עוד לא מבינים, ואפשר לבנות טקס משלכם שיעזור לכם.
להסביר שיש שעות שהציצי “סגור” או “ישן” ואי אפשר לינוק – שאפשר לינוק אחרי ארוחת ערב וכל פעם שהם מבקשים להזכיר.
כדאי לתת תחליף קבוע וברור שמבהיר שזה לא במקום הקשר בינכם –
“יונקים רק בערב, עכשיו אפשר להתחבק ולעשות דגדוגים – רוצה?””יונקים רק בערב – עכשיו אפשר לתת לציצי נשיקה על החולצה ולהגיד לו בי בי”
יונקים רק בערב – עכשיו אפשר לקרוא ביחד סיפור”
“את/ה רוצה לינוק? כן, אפשר לינוק בערב” ולתאר לה מה יקרה כדי שהוא תדע שהוא לא מוותר על הכל.
מה שיתאים לכם – זה יעזור לך ויעזור לו.
בד”כ ברגע שלך זה יהיה ברור שלא מוותרים – גם הם מפחיתים מאוד את הבקשות די מהר.
הפתרון של להפסיק בכלל, קל לנו יותר לפעמים בהצבת הגבול לעצמנו ובעקבות זה גם להם אבל אם אנחנו בטוחות מספיק במה שאנחנו עושות אז זה בהחלט אפשרי.
חשובה גם השיחה שלכם בזמן הבכי הזה שהיא קודם כל שיחה עם עצמך.
“עצוב לך לא לינוק. זה באמת קשה. אתה אוהב לינוק. גם אני אוהבת להניק אותך אבל עכשיו זה לא מתאים לי. אני אניק אותך בערב.
גם אני אוהבת להתחבק אתך ולהרגיש אותך קרוב.
את יודעת שאני אוהבת אותך מאוד? אני תמיד אוהבת אותך”
הטריק החשוב הוא להבין שאנחנו מעניקות הרבה בבחירות שאנחנו עושות ובמסרים שהם מעבירים.
זה לא השאלה אם אני מניקה או לא אלא לפי מה אני בוחרת. מה ה”אמת” שאני מעבירה.
יש פה פער שאי אפשר לפתור בין כל מיני אמיתות שיושבות לך בראש:
“הנקה היא דבר נורא נורא חשוב”
“אמא צריכה לספק את כל הצרכים של התינוק שלה”
“הצרכים של התינוק שלי יותר חשובים מהצרכים שלי”
“אמא טובה מוכנה להקריב מעצמה למען התינוק שלה”
“אמא צריכה לדעת בדיוק מה לעשות”
“אמא צריכה להיות סופר מחנכת ולא לטעות”
“אמא צריכה לדעת להציב גבולות ולא להשבר”
ומול זה מציאות שבה חלק גדול מהאמיתות האלה הם מראש לא נכונות והשאר בד”כ פשוט לא אפשריות.
הנקה זה טוב אבל זה לא העיקר, אמא יכולה לספק רק חלק מהצרכים של התינוק שלה, הצרכים שלנו הם חשובים וזה איזון עדין ובלתי יציב בין הצרכים שלנו כל החיים, הקרבה היא ערך שתהילתו מוטלת בספק, אמהות בד”כ לא יודעות בדיוק מה לעשות, הן טועות הרבה וזה תפקיד בכלל לא פשוט שאנחנו הרבה פעמים מתקשות ליישם את מה שאנחנו חושבות שנכון.
אם אנחנו מבינות שבכל מקרה יש פער, אפשר לראות שדווקא בהתמודדות שלנו עם הפערים אנחנו מלמדים המון את הילדים על התמודדות עם הפערים שהם פוגשים והולכים לפגוש בחיים.
אנחנו מלמדות אותם שאפשר להעניק בהרבה דרכים, שיש תסכולים בחיים ושהם כל הזמן יכולים להתמודד ולפתור יותר ויותר תסכולים בעצמם, שיש להם צרכים וזה חשוב, שגם לאחרים יש צרכים וגם זה חשוב, שלא תמיד פשוט למצוא איזון בין הצרכים אבל זה אפשרי, שמותר להם להנות בחיים ושהם לא הורסים את החיים לאמא שלהם שכל הזמן צריכה להקריב בשבילהם, שמותר לא לדעת ומותר לטעות וכדאי להמשיך ולנסות, שמותר להציב גבולות וגם לא תמיד לעמוד בהם ועוד המון המון דברים.
בהצלחה בדרך האישית שלך לגדול ולהתבגר עם התינוק שלך
מוזמנת ליצור קשר באמצעות הטלפון או טופס הפנייה.
השאר תגובה