סימנים ומדדים להתקדמות הלידה ללא בדיקת פתיחה

את בתהליך לידה, עדיין בבית.
מתי השלב לצאת לחדר הלידה?

איך אפשר לדעת האם הצירים כבר פה כדי להשאר או שאולי אסע לחדר לידה והם בכלל יעצרו או יעלמו?
איך אפשר לדעת האם התהליך מתקדם ובאיזה קצב את נמצאת בלי שבודקים פתיחה?

וכשאת כבר בחדר הלידה או בתוך התהליך, האם יש דרך להעריך את ההתקדמות שלך גם ללא בדיקות פתיחה?
איך?
למה אפשר לשים לב?

מה אפשר לשאול?

 

כמובן שההערכה של שלב הלידה היא לא דבר מדויק והרבה פעמים אין דרך לדעת בודאות מה בדיוק קורה בגוף.
אפילו כשעושים בדיקות פתיחה, לפעמים המידע חסר משמעות.
פתיחה קטנה מאוד יכולה להפוך ללידה במהירות,
ופתיחה שנראית מתקדמת, יכולה להעצר או להתקדם בעצלתיים.

ריכזתי סימנים שונים שיכולים לעזור לך להעריך את השלב בו את נמצאת ואני מקווה שיעזרו לך.
חשוב מאוד לזכור שתמיד יש יוצאים מן הכלל.
תחושת הבטן שלך, גם אם הדברים לא תואמים לסימנים המקובלים, יכולה להיות הדבר הנכון ביותר להקשיב לו.

גם כשאנחנו מזהות נכון באיזה שלב ובאיזה קצב אנחנו עכשיו, דברים לפעמים משתנים במהירות.

כיולדת, עצם ההתבוננות עצמה והנסיון להעריך, יכולה לפגוע בתהליך הלידה, ליצור מתח, להפעיל את המוח החושב ולהקשות על התמסרות לתהליך,
לכן עדיף בכל מקרה שמי שיהיה עסוק בהתבוננות וההערכות יהיו המלווים, ולא היולדת עצמה.

בסופו של דבר, כל לידה מתקדמת בקצב שלה ובדרך שלה בין אם אנחנו מעריכים איפה אנחנו נמצאים בה ובין אם אין לנו מושג.
ההתמסרות לדרך, ההליכה צעד אחרי צעד, ציר אחרי ציר, היא הדרך הבטוחה להגיע למפגש עם התינוק שלנו ולכן כל דרך היא טובה ומשמחת.

שימו לב!
ישנם מצבים בהם נכון לנסוע לחדר לידה בלי קשר לשלב הלידה, כמו סימני אזהרה שונים, קושי להתמודד עם הצירים או פחד להשאר בבית.
כתבה זאת מתייחסת רק להערכת שלב הלידה, ולא לסיבות כגון אלו.

רמזים בלידה

מה בעצם אנחנו מחפשים?

שינוי
לידה היא תהליך, מה שמעניין אותנו בעצם זה לראות שהתהליך מתקדם.
איך נדע שהתהליך מתקדם?
כשיש שינוי.
איזה שינוי?
זה פחות חשוב. השינויים יכולים להתבטא בדרכים רבות שתכף אני אפרט אותן.
לא צריך להיות שינוי בכולם, או אפילו ברובם.
יכול להיות שיהיה שינוי רק באחד מהם ויכול להיות שיהיו שינויים רבים.
השאלה היא
“מה שונה עכשיו מאשר בפעם שעברה שהסתכלתי, לפני חצי שעה/שעה/כמה שעות?”

כשיש שינויים, זה סימן עבורנו שהתהליך מתקדם.
בסופו של דבר, הרי ההתקדמות היא רק בכיוון אחד, בכיוון הלידה.
ביום כלשהו, בשעה כלשהי, התינוק/ת הזאת הולכים להוולד. כל דקה וכל שניה מקרבת אותנו לרגע הזה.
השאלה היא כמה זה קרוב.
כשהתחושה במהלך הלידה היא שהמצב סטטי (יציב), שאין שינוי ושאם אני מסתכלת על הרמזים עכשיו, הדברים נראים ממש כמו שהם נראו קודם – כנראה שאין התקדמות בשלב הזה, ואם לא ילדנו עד עכשיו, אז כל עוד ה”תמונה” תשאר אותו הדבר, גם לא נלד.
זה לא אומר שזה לא חלק מהתהליך, לפעמים ה”התבשלות” הזאת בשלב מסוים היא ממש חלק הכרחי ונכון מהתהליך, אבל אין לאן למהר בשלב הזה.
שימו לב שהשינוי חשוב יותר מהתדירות או העוצמה. צירים שנראים חזקים וצפופים אבל המצב סטטי לאורך זמן, יכולים להטעות ולגרום לנו לחשוב שהלידה מתקדמת כשבעצם השלב עדיין לטנטי.

קצב
כמה אנחנו קרובים לרגע הלידה פחות תלוי בשאלה באיזה נקודה אנחנו עכשיו (באיזה פתיחה/מחיקה או מדדים אובייקטיבים אחרים), אלא במהירות של התהליך.
איך נדע את המהירות?
לפי הקצב של השינויים.
אם נתייחס ללידה כמו תהליך עם נקודות מפנה, או שלבים של “עליית הילוך”, נחפש את הנקודות שבהן משהו השתנה.
נשאל: כמה זמן כבר הדברים נראים ומרגישים כפי שהם עכשיו?

מתי היה השינוי שסימל את המצב הנוכחי?
וכמה זמן לפניו היה השינוי הקודם?
כמה המצב עכשיו שונה מהמצב לפני חצי שעה? וכמה הוא שונה מלפני שעה או כמה שעות?

ככל שהשינויים במצב מהירים יותר וחדים יותר, סביר להניח שהלידה מתקדמת באופן מהיר יותר ושעוד חצי שעה או שעה, כבר נהיה שוב במצב אחר לעומת מה שקורה עכשיו.

אז איזה שינויים אנחנו מחפשים? למה אפשר לשים לב?

כל כמה זמן יש ציר (מתחילת ציר אחד ועד לתחילת ציר אחר)?

צירים שמקדמים לידה ויוצרים פתיחה לרוב יופיעו כל 2-3.5 דקות (3 צירים ב10 דקות).

האם הצירים סדירים?

צירים יכולים להיות קרובים לפעמים ורחוקים לפעמים
כשהצירים לא סדירים, לפעמים כל 2-3 דקות אבל לפעמים כל 5 דקות או יותר, לרוב עדיין לא נכנסת ללידה פעילה ויש עוד זמן לתהליך.
מה האורך של הצירים?

צירים מקדמי לידה יהיו לרוב לפחות 40 שניות ובדרך כלל כדקה או דקה וחצי מתחילת ציר ועד סופו.
צירים תכופים אבל קצרים, מאפייניים יותר התייבשות, נסיונות התמקמות של התינוק ברחם או אדרנלין גבוה ופחות לידה פעילה.

כמה זמן נמשך שיא הציר?

צירים מקדמים, במיוחד ככל שהלידה מתקדמת יותר, יהיו צירים שהשיא שלהם, החלק העוצמתי ביותר, ממושך ולא מיד יורד בחזרה.
נראה שהציר הולך ומתגבר ואז הציר נמשך בשיא העוצמה שלו לזמן כלשהו לפני שנראה סימנים להקלה וירידה בעוצמה שלו.
לפעמים נראה צירים שנראה שהם קצת יורדים, אבל במקום להמשיך לרדת וליצור הפוגה, ישנה עליה ופסגה נוספת של עוצמת הציר, כמו שני צירים שנצמדו יחד לציר אחד ממושך עם שני שיאים.

מה עוצמת הצירים?

עצמה היא דבר פחות מדיד באופן אובייקטיבי ולכן ניתן לנסות להגדיר אותה באמצעות מספר שאלות משנה.

האם היולדת יכולה לישון/לנמנם במהלך הציר?
האם היולדת יכולה להתעלם מהציר ולהמשיך את מעשייה בזמן הציר (לדבר/לבשל/ללכת כרגיל)?
האם ניתן לראות במבט חיצוני שינוי בהתנהגות היולדת בזמן ציר?

האם יש שינוי באופן הנשימה של היולדת במהלך הציר? (נשימה עמוקה יותר/עצירת נשימה או כל שינוי אחר ב”גוון” הנשימה.

האם היולדת מרגישה צורך להשמיע קול במהלך הציר?

האם היולדת צריכה בזמן הציר להתרכז בציר עצמו ובדרכים להתמודד איתו?

האם היולדת יכולה לענות על שאלות בזמן הציר?

האם היולדת מרגישה שהצירים “חזקים” מבחינתה? (יכול להתבטא במידת הכאב אבל לא בהכרח).

ככל שהצירים יותר דורשים תשומת לב מהיולדת כדי להתמודד איתם, ככה לרוב הלידה יותר מתקדמת.
לרוב התקדמות משמעותית בפתיחה תתחיל רק כשהצירים יחייבו את היולדת לשינוי ניכר לעין/לאוזן באופן ברור ועוצמתי לעומת ההפוגות בינהן. נראה נשימה שונה, השמעת קולות, צורך בתנוחה מסוימת, עצירה מפעילות וכו’.

איך נראית אשה בצירים ארוכים ועוצמתיים

50 שניות של ציר שניתן לראות מבחוץ (אפשר להניח שהתחיל קצת לפני ונגמר ממש רק קצת אחרי), צורך להשמיע קול, להשען, לשנות את תנועת הגוף.

עד כמה היולדת מכונסת בעצמה?

האם היולדת זקוקה לשקט במהלך הציר? בין הצירים?
האם היולדת מצליחה להקשיב במהלך הציר?
האם היולדת יכולה להגיב במהלך הציר למתרחש סביבה? 

האם יכולה לענות ולדבר במהלך הציר?

כמה זמן לוקח לה להתאושש מהציר?

והאם יכולה לענות ולדבר בין הצירים?
האם היולדת עוצמת עיניים?

האם המבט מטושטש, האשה “בוהה” או נראית לא מפוקסת?

האם היולדת “מפטפטת” על עניינים שאינם קשורים ללידה בין הצירים? 

האם יש ליולדת סבלנות לסובבים אותה? 

האם מעדיפה להיות לבד, בשקט?

אצל רוב הנשים, ככל שתהליך הלידה מתקדם נראה יותר התכנסות, פחות מודעות לסביבה ותקשורת עם הסביבה, במיוחד במהלך הציר עצמו, גם אם בין הצירים יש יותר תקשורת.
רוב האנרגיות יופנו לתהליך הפיזי, להתמודדות עם הצירים ולמנוחה בינהם וגם ממש מין טשטוש שנוצר מההורמונים המופרשים בתהליך.

מה האשה עושה במהלך הציר?

האם היא מרגישה צורך להשען או לאחוז במשהו?

האם נוטה להשען קדימה או לרכון קדימה במהלך הצירים?

האם מרגישה צורך לכרוע?

מרגישה צורך לרדת על הברכיים?

האם הרגליים נוטות “להתקפל” בזמן ציר?

האם ברך אחת מתקפלת פנימה במהלך הציר, כאילו היא מנסה “לסגור רגליים”?

האם עולה על קצות האצבעות ברגל אחת או בשתיהן?

האם נוגעת לעצמה בבטן/גב?

האם נושמת עמוק?

האם צועקת?

האם דופקת עם כפות הידיים/רגליים?

האם כף היד אוחזת בחוזקה ומהודקת על הדבר אותו היא מחזיקה?

ככל שהצירים עוצמתיים יותר, בדרך כלל נראה את האשה מגיבה ביותר חלקים מהגוף לציר, יותר מרגישה צורך להחזיק חזק, להשען, להתכופף קדימה, לצעוק או לפרוק את הכאב בתנועה של שאר חלקי הגוף.

עד כמה יכולה לתפקד?

האם יכולה להתלבש בעצמה?

האם הולכת כרגיל בין הצירים? האם תצליח ללכת לאוטו בעצמה?

בשלבים מתקדמים של הלידה, לפעמים כבר יהיה ממש קשה לאשה להצליח ללכת/להתלבש ולהתארגן ליציאה לחדר לידה.
אם זה נראה שאתם מתקרבים לשם, כנראה שכדאי לצאת.
אם כבר לא מצליחה ללכת/להתלבש וכו’, כדאי לשקול להזמין מד”א לפינוי לבית החולים או למקרה שתלד בטעות בבית.

איך הפנים של האשה נראות?

האם היא סמוקה בלחיים ובפנים?

האם היא מזיעה?

האם הפנים מתכווצות בזמן הציר?

האם היא נושכת את השפתיים?

סומק בלחיים יכול להעיד על עלייה באוקסיטוצין, ההורמון שמייצר את הצירים ומקדם את הלידה,
המאמץ של שריר הרחם יוצר חום בגוף שמתבטא גם הוא לפעמים בהאדמה של הפנים והזעה.
בתגובה לצירים חזקים יש לחלק מהנשים נטייה לכווץ את הפנים, לנשוך את השפתיים.

איך מרגיש העור שלה?

האם הוא חם למגע?

אצל חלק מהנשים נראה שהעור נהיה חם יותר בשלבים המתקדמים של הלידה.

איך היא נשמעת?

האם הקולות עמוקים יותר?

האם הקולות גבוהים יותר?

האם גרוניים יותר?

האם היא נוהמת?

האם הפה נפתח גדול במהלך השמעת הקולות?

האם יש שינוי בקולות שמשמיעה?

האם רועדת ללא שליטה בלי קשר לקור?

רעד קשור לשינויים באדרנלין במהלך הלידה ונוטה להופיע בשלב המעבר
*רעד יכול להופיע גם אחרי אפידורל בלי קשר לשלב בלידה, וגם אחרי הלידה.

האם יש בחילות? האם מקיאה?

במידה והאשה הקיאה הרבה לאורך ההריון, או יש לה נטייה להקאות, נראה לרוב יותר בחילה והקאות לאורך כל הלידה.
אשה שלא הקיאה הרבה בהריון, ובאופן כללי הקאה שמגיעה עם התעצמות הצירים, מעידה לפעמים על התקדמות מהירה בלידה, על שלב מתקדם בלידה ולפעמים אפילו על התקרבות צירי הלחץ.

איך היא מתנהגת ביחס להתנהגות הרגילה שלה או להתנהגות עד עכשיו?
האם משהו בה שונה מאיך שהיא במצב הרגיל שלה?
האם פתאום לא אכפת לה שיראו אותה חשופה?

האם היא עצבנית יותר?

האם בוכה פתאום, אולי אפילו ללא סיבה ברורה לנו ואפילו לה עצמה?

האם פחות פטפטנית?

האם פתאום לא מתביישת להגיד מה רוצה או לדבר בחוסר סבלנות או נימוס?

האם מתעקשת על משהו ומסרבת לבקשות או הצעות שלא מתאימות לה?

האם המגע שהתאים קודם פתאום מעצבן?

האם פתאום מפריע לה הריח?
האם לא רוצה יותר לשמוע את המוזיקה שהכינה?

האם מפריע לה מאוד האור בחדר?

שינויים בהתנהגות המוכרת של היולדת, יכולים להעיד על מצב התודעה שהתשנה כשהגוף כל כולו ממוקד בלידה והמוח המודע פחות שולט.

פחדים ורגשות

האם צפים פתאום פחדים?

האם מדברת על פחד מוות?

האם אומרת דברים כמו: “אני לא יכולה יותר”, “אני הולכת למות”, “אני רוצה הביתה”?

סערת הרגשות הזאת מאפיינת הרבה פעמים את העוצמה של הצירים, את הסערה ההורמונלית ואת המשמעות של שלב המעבר, רגע לפני שהחיים משתנים לתמיד.

הפרשות

האם יש איזשהן הפרשות שונות?

האם ההפרשות מתגברות? משתנות?

האם ההפרשה מעורבת בדם?

האם יש הפרשה שכולה דם טרי (אבל עדיין מדובר בהפרשה ולא בזרימה של דם)? 

אצל חלק מהנשים ככל שהפתיחה מתקדמת וככל שהאשה קרובה יותר ללידה, נראה יותר ויותר הפרשות.
בשלבים מוקדמים יותר ההפרשות יהיו בהירות יותר, ולפעמים צבועות בורוד או מעורבבות בדם, ובשלבים מתקדמים יותר של הלידה, לקראת פתיחה מלאה נראה לפעמים הפרשה ממש של דם טרי.

*דימום ממשי, כזה שדומה למחזור, כשדם ניגר על הרגל של האשה וממשיך לזרום או לזרזף כל הזמן יכול להעיד על סכנה ומצריך בדיקה בחדר לידה.
הכוונה לדימום כאן היא מעט טיפות דם בניגוב, או הכתמה קלה על התחתונית, הפרשה דמית שאינה ממשיכה כל הזמן.

שאלות שאפשר לשאול את היולדת:

אם זאת לא לידה ראשונה –
באיזה קצב התקדמה הלידה הקודמת?
לאיזה שלב זה מרגיש לך דומה עכשיו?
איך את מעריכה את השלב שבו את נמצאת עכשיו?

לפעמים יולדות בלידה חוזרת ידעו באופן ברור באיזה שלב הן נמצאות, לפעמים הן לא ירגישו שהן יודעות להגיד בעצמן או אפילו יתקשו להאמין שהן בשלב מתקדם בגלל שזה לא דומה לדרך שבה התקדמה הלידה הקודמת.
המידע על אופן התקדמות הלידה הקודמת יכול להיות רמז עבורנו לאופן בו תתקדם הלידה הנוכחית ולסימנים המאפיינים את היולדת המסוימת.
יחד עם זה, גם אצל אותה יולדת, לידות יכולות להיות שונות מאוד אחת מהשניה ובאופן סטטיסטי הלידה השניה מהירה יותר מהלידה הראשונה.
אצל יולדות עם התפתחות מהירה של לידות בלידה הקודמת, ובתלוי במרחק מחדר הלידה וההעדפות של היולדת, לרוב נהיה זהירים יותר לגבי המתנה לסימנים משמעותיים, מכיוון שאולי זה יהיה מאוחר מדי בשביל להגיע לחדר הלידה בזמן.

איפה את מרגישה את הצירים?

*עדיף להמנע מהשאלה איפה כואב לך, כי לא בטוח שהתחושה שהיולדת מרגישה היא כאב ואנחנו לא רוצים לכוון את המחשבה שלה לכאב אם זה לא הדרך שבה היא מרגישה את הצירים.
בנוסף, חשוב לא לשאול לגבי מקום מסוים, אלא פשוט לשאול שאלה פתוחה, כדי לאפשר לה להיות קשובה לתחושות שלה עצמה.
הצירים יכולים להיות מורגשים בבטן התחתונה, בגב התחתון, באזור עצם הזנב, באגן וכו’.
לרוב צירים מתקדמים יותר יורגשו גם בגב (אם כי לא בהכרח).

באיזה אופן מורגשים הצירים?
*נמנע מלתת בעצמנו אפשרויות ונעדיף לתת ליולדת לתאר במילים שלה כדי לא לכוון למשהו מסוים.
צירים מתקדמים לפעמים ירגישו שהם “מושכים” יותר כלפי מטה.
ככל שנתקרב לצירי הלחץ, צפויה להופיע תחושה של לחץ בלתי רצוני בזמן הציר, תחושה של צורך בקקי.

תחושה של צורך בקקי יכולה להופיע כמובן גם בשלבים מוקדמים, ואפילו בשלב הלטנטי, פשוט כי הגוף באמת מתרוקן לקראת הלידה.
במצב כזה, נוכל לשחרר צואה בשרותים, ותחושת הצורך בשירותים בדרך כלל לא תופיע רק במהלך הציר.
תחושת לחץ במהלך הציר עצמו, בנוסף לסימנים נוספים על שלב סוער וצירים עוצמתיים, לרוב יעידו על התקרבות לפתיחה מלאה או פתיחה מלאה.
לפעמים בעקבות התחושה ננסה להתרוקן בשרותים אבל “לא יצא כלום”, סימן זה מעיד כי הלחץ לא קשור לצואה אלא לראש התינוק וכדאי להגיד זאת למלווים/למיילדת כדי לא ללדת בשרותים (לפעמים דווקא המיילדת תמליץ לך להשאר על השרותים כדי לקדם את הלידה, והיא תשגיח לראות האם ראש התינוק מתחיל לצאת כדי לקבל את התינוק לידיה)
במהלך צירי הלחץ עצמם, לפעמים תצא צואה באופן בלתי רצוני או נשלט, כשראש התינוק “סוחט” את תכולת הרקטום החוצה.
ממש בשבילים מתקדמים, כשראש התינוק קרוב ליציאה, תחושת הלחץ תשאר גם בין הצירים, אם כי בעוצמה נמוכה יותר.

 

האם את מרגישה שצריך לצאת לחדר הלידה? האם את מרגישה בטוח להמשיך להתמודד עם הצירים בבית?

גם אם האשה לא תדע להסביר בדיוק למה, הרבה פעמים אשה תרגיש בעצמה האם התהליך מתקדם ויש לה צורך להיות במקום בו היא מתכננת ללדת בסופו של דבר, או שיש עוד זמן ואפשר לחכות להתגברות נוספת של התהליך.

מה קורה כשאתם מתארגנים לנסיעה?

האם הצירים ממשיכים צפופים ועוצמתיים כמו קודם?
אם כשאת מתארגנת, צועדת אל הרכב ומתיישבת לנסיעה והצירים פתאום נחלשים ומתרווחים,
כנראה שהשלב עוד מוקדם יותר משחשבנו, והורמון האדרנלין שעלה במהלך ההתארגנות, גרם לתהליך להתמתן.
אפשר להשאיר את הדברים ברכב, לחזור הביתה ולהעביר שם עוד זמן ולראות לאן הדברים הולכים.

במידה ויורדים המים

האם הציר או הצירים הראשונים שהגיעו אחרי ירידת המים היו שונים משמעותית בעוצמתם?
לפעמים בלידה בה היתה ירידת מים (עם צירים לפניה או ללא צירים לפניה) שאחריה באופן מיידי או כמעט מידי הצירים התעצמו מאוד, נראה קפיצה משמעותית בלידה ובהתקדמות.

לא בטוחים האם זה כבר באמת זה או אולי עדיין לא?
נסו את האפשרויות הבאות:

האם את חושבת שתוכלי לנוח קצת? לשכב בצירים? לנסות לנמנם?

אם האישה יכולה עוד לנוח או לנמנם בצירים, לרוב זה אומר שהשלב יחסית מוקדם.
אולי היא לא יכולה לשכב כרגיל, אבל אפשר לנסות לנוח גם במגוון תנוחות נוספות (ישיבה עם הפנים למשענת הכיסא עם כרית על המשענת שאפשר להניח עליה את הראש, על כסא ליד שולחן שעליו מונחת כרית ששמים עליה את הראש, בעמידת שש כשפלג הגוף העליון נשען על גב הספה/ערימת כריות/כדור פיזיו, בתנוחת המוסלמי המתפלל וכו’)
אפשר להציע להעזר בכרית חימום/בקבוק חם (זהירות כמובן מכוויות) על האזור בו מורגשים הצירים וכו’.
ניתן לנסות להעזר במדיצטיה מרגיעה כדי להכנס להרפיה.

האם בשכיבה הצירים משתנים?

האם נהיים מרווחים יותר וקצרים יותר?

צירים שפוחתים בתנוחת שכיבה, יכולים להעיד על כך שההורמונים של הלידה עדין ברמה נמוכה יחסית ושמה שמעורר אותם הוא לחץ על צוואר הרחם.
צירים כאלה עשויים להעיד על שלב מוקדם של הלידה בו הצירים עדיין יכולים להעלם והתהליך יכול להכנס להפוגה, לפני שיתחדש באופן פעיל יותר.

האם תנוחת “המוסלמי המתפלל” משפיעה על הצירים?

תנוחת המוסלמי המתפלל היא תנוחה בה האשה עומדת על הברכיים ורוכנת קדימה כך שהחזה שלה קרוב לרצפה, המרפקים פתוחים לצדדים והלחי נחה על הרצפה, כך שהאגן גבוה מהראש ואין לחץ של התינוק על צוואר הרחם.
אם העדר הלחץ גורם לירידה בצירים, כנראה היולדת עוד לא נכנסה לשלב הלידה הפעילה.
בשלב הלידה הפעילה, תנוחה המוסלמי המתפלל, גם אם קצת תרווח בין הצירים, לא תשפיע משמעותית על עוצמתם או אורכם.

איך משפיעה מקלחת חמה ממושכת?

שלחו אותה למקלחת חמה (כמה שנעים לה), רצוי עם כסא שאפשר לשבת עליו במקלחת וחובה עם בקבוק מים קרים לרענון ושתיה כדי לא להתייבש ולא להסתחרר וגם עם השגחה בתוך המקלחת או ממש ליד למקרה שמרגישה מסוחררת.
האם הצירים נחלשו במקלחת או אחריה?
האם הצירים נשארו אותו הדבר או התגברו?

בשלב הלטנטי מקלחת חמה יכולה להפחית את הצירים ואת עוצמתם (זה בסדר גמור, נצלו את הזמן למנוחה, הם יחזרו לבד כשיגיע הזמן).
בשלב הפעיל המקלחת וההרפיה שהיא מאפשרת לא יפחיתו את הצירים ולפעמים אפילו תהיה התקדמות בלידה בזכות ההרפיה והרוגע שהמקלחת מאפשרת.

איך משפיעה חצי כוס יין?
*שימו לב, שתיית אלכוהול ויין בהריון ובלידה אינם מומלצים.
במקרים מסוימים, אפשר לשקול כמות מוגבלת מאוד וחד פעמית במהלך הלידה כדרך לעזור לגוף להרפות, בדומה לחומרים אחרים שניתנים בלידה כמו פטידין, שגם להם השפעה על התינוק.
האם כוס היין הביאה להפחתה בצירים? האם לאחר שתיית היין היולדת מצליחה לנוח ולנמנם?

האם הצירים נשארו כשהיו או התגברו?

בדומה למקלחת חמה – כוס יין יכולה להרגיע את הצירים או דווקא ליצור התקדמות בלידה, בהתאם לשלב הלידה.

סימנים נוספים שדורשים העמקה או רגישות גדולה יותר או מתאימים לנשות מקצוע עם נסיון בליווי לידה.

האם את “מריחה את הלידה מתקרבת”?

חלק מנשות המקצוע מספרות על ריח מסוים שהן מזהות בדרך כלל בשלבים מתקדמים של הלידה.
ניתן להניח שריח זה קשור להפרשות בשלב הלידה הפעילה ובעיקר בשלב המעבר ובצירי הלחץ.

הפס הסגול- אדום

האם מופיע פס סגול/אדום בין “חריצי הישבן” כלפי מעלה? מה אורכו?
ישנם מחקרים שמראים קשר בין הופעת הפס ובין שלב הלידה,
עם זאת, גם זה מדד מתעתע, גם בהערכה של האם בכלל רואים את הפס ומה בדיוק האורך שלו, וגם מה הוא אומר לגבי השלב בלידה.
אם מתאים במהלך הלידה להסתכל על אזור פלחי הישבן ולראות את הקו המסתמן שם, לעיתים נראה פס אדום/סגול שהולך ומתארכך ככל שהפתיחה מתקדמת.
ישנן סיבות שונות שכנראה גורמות לכך, כמו לחץ על כלי הדם או התרחבות עצמות האגן בהתאם לירידה של הראש באגן, שהיא לפעמים המדד הכי משמעותי להתקדמות הצפויה בלידה, אבל מעט נשות מקצוע ובטח מי שאינו איש מקצוע יודע להעריך את גובה הראש באגן ללא בדיקה וגינלית.
המחקרים שעשו בנושא טוענים שאורך הפס מקביל לגודל הפתיחה (פס באורך 10 ס”מ מעיד על 10 ס”מ פתיחה).
ניתן לראות דוגמאות לפס בתמונות בקישורים המצורפים:
דוגמה ראשונה

דוגמה שניה 

איור המראה את אורך הפס וההתאמה שלו לפתיחה 

בין אם זה מדד מדויק או לא, לעיתים נוכל לאסוף את זה כרמז נוסף שמפויע בחלק מהלידות, לשינוי בשלב הלידה, אם נראה שיש שינוי בפס לעומת קודם.
לקריאה נוספת על התופעה המעניינת – הכנסי לכתבה המעמיקה של בטי גורן

מרווח בין הפונדוס (רום הבטן) ובין הצלעות

מה המרווח בין מפתח הלב ובין קרקעית הרחם (הפונדוס)?
בדיקה זאת מתאימה לנשות מקצוע, ולא ראיתי אותה כמעט אף פעם בשימוש ולכן קשה לי להעיד לגביה.
לפי מה שאומרת הדולה האמריקאית אנאנדה לואו,
אם נעמוד ליד היולדת ונשים יד על רום הבטן שלה, כשהאגודל במפתח הלב ושאר האצבעות צמודות אחת לשניה, נוכל להרגיש כמה גדול המרווח בין מפתח הלב ובין החלק הגבוה של הרחם.
ככל שהפתיחה מתקדמת, שריר הרחם מתעבה באזור זה ולכן ככל שהפתיחה תתקדם, יהיה פחות מרווח בין הרחם ובין מפתח הלב.

התינוק נמוך יותר
לפעמים נראה שהבטן “קטנה”.
בעצם, מדובר בכך שהתינוק נכנס נמוך יותר בתוך האגן ולכן הוא תופס פחות מקום בבטן.
למיטב הבנתי, לרוב יהיה מדובר בשלב מתקדם מאוד של הלידה, כמו במהלך צירי הלחץ, ככה שזה אולי מדד “מאוחר מדי” עבורנו.

שינויים באזור הסקרום
בחלק מהלידות נדמה שניתן לראות שעצמות האגן מתרחקות מעט והסקרום, החלק התחתון של עמוד השדרה שמעל עצם הזנב, בולט מעט אחורה או מרגיש כבליטה בגב כשהיד מונחת באזור זה.
לעיתים בליטה זאת יכולה להגרם גם בגלל מיקום לא מדויק של התינוק באגן שיוצרת לחץ בשלבים מוקדמים יותר, כך שחשוב לדעת שזה רק רמז שצריך להצטרף לרמזים נוספים.

בדיקה עצמית של היולדת לצוואר הרחם שלה

נשים שמנוסות במעקב אחרי שינויים בצוואר הרחם שלהן במהלך המחזור החודשי (כחלק ממעקב פוריות למשל) יוכלו אולי להרגיש שינויים לאורך הלידה בצוואר הרחם.
נזכיר שוב, שמצב הפתיחה, הוא לא מדד טוב להתקדמות הלידה בלי להוסיף אותו לשאלה על השינויים ועל קצב השינויים של הסימנים השונים.
לפעמים אשה תוכל פשוט להרגיש את ראש התינוק באמצעות האצבע שלה. זה כמובן אומר שהתינוק כבר ממש נמוך באגן ואנחנו ממש קרובים ללידה.

על בדיקה עצמית של צוואר הרחם אני ממליצה לקרוא בהסבר המפורט של הדולה דסי אלעד 

בהכנת הכתבה נעזרתי גם בכתבה המצוינת של רותי קרני הורוביץ שמראיינת את אנאנדה לאו וגם בשיתוף של דולות, מיילדות ויולדות לגבי הסימנים מהלידות שלהן עצמן או בעבודתן עם יולדות.
תודה לכולן.