איך להפחית כאב בלידה, זאת אולי אחת השאלות שהכי מעסיקות נשים לקראת לידה.
ריכזתי בשבילך את הדברים הכי חשובים בעיני לגבי איך להפחית כאב בלידה,
כדי שתוכלי לעבור את הלידה בחוויה טובה ובריאה.
רוצה לקפוץ ישר לתוכן שמעניין אותך?
בחרי בנושא ותגיעי ישירות לתוכן שחיפשת.
אז מה בעצם מפחיד אותך בכאב?
האם כאב מתקשר אצלך ישירות לסבל?
ולא בא לך שהלידה תשאיר זכרון של משהו שרק רצית שיגמר כבר, במקום להצליח להתרגש?
אולי את מכוונת ללידה טבעית?
ולא בא לך לקחת אפידורל ולהיות במיטה עם צינוריות ומוניטור צמוד?
או שאת מאלה שחשוב להן תמיד להיות בשליטה?
ואת מפחדת "לאבד את זה" כשהצירים יתחזקו.
את לא רוצה להגיע למצב שאת צועקת, בוכה או מתנהגת אחר מאיך שאת רגילה לתפוס את עצמך,
או שתרגישי שזה יותר ממה שאת יכולה לשאת מבחינה נפשית?
אז לפני הכל, יש כמה דברים שחשוב שתדעי לגבי כאב בלידה ומה שמאפיין אותו.
- לא כל הנשים חוות כאב משמעותי בלידה.
יש נשים שמרגישות רק את מעבר התינוק באגן,
כך שלידה היא לא בהכרח כאב. - לא כל ציר שווה כאב.
גם מי שמרגישה כאב, לרוב לא מרגישה אותו מהציר הראשון.
הצירים יכולים להרגיש כמו התכווצות, לחץ, או תחושה עמומה בבטן או בגב,
והתחושה של הציר כמשהו כואב יכולה להתחיל לפעמים רק ב 3 ס"מ, ב 6 ס"מ או אפילו ב 9 ס"מ. - יש יותר הפסקות מצירים – הללויה!
לאורך רוב הלידה הציר לוקח עד דקה, והמרווח עד לציר הבא יכול להיות 2 דקות או אפילו 10 דקות.
כך שגם אם יש כאב בזמן הציר, הוא מוגבל בזמן ואחרי זה את יכולה לעבור כמה דקות שבהן הכל לגמרי כרגיל. - רק התחיל וכבר נגמר
הכאב בציר מתגבר בהדרגה, מגיע לשיא ואז יורד. זאת אומרת שגם אם הציר לוקח 2 דקות (בשיא של הלידה),
אז הכאב המשמעותי רק בחלק מהזמן הזה ובשאר הזמן הציר אולי מורגש, אבל באופן יותר עדין. - זה לא כאב חדש.
זה פשוט כאב, וכבר חווית בחיים שלך כאב (למשל כשהזרת שלך התנגשה ברגל של השולחן).
הוא אכן חזק יותר, ואינטנסיבי יותר מרוב הכאבים בחיים, אבל לא מחכה לך איזשהי הפתעה של משהו שהגוף מעולם לא חווה.
- זאת גם לא פעם ראשונה שאת מתמודדת עם כאב.
את עושה פילאטיס? טיפסת פעם למצדה ברגל? הורדת שערות עם שעווה? עשית קעקוע? הלכת על עקבים?
נשים רגילות להתמודד עם כאבים ויודעות לעשות את זה מצוין.
מה שגרם לך להחזיק מעמד על העקבים יום שלם, לסיים את הקעקוע או להגיע עד לפסגה –
זה בדיוק מה שיאפשר לך להתמודד עם הצירים ועוד לזכור את זה כחוויה לכל החיים.
אז איך את יכולה להפחית את הכאב בלידה?
קודם כל בראש
הפחד מהכאב מגביר את הכאב
הוא גורם לנו להתכווץ כשמתחיל ציר, מפחית את ההורמונים משככי הכאבים ומפחית את זרימת החמצן לשרירים,
כל אחת מההשפעות האלה מגבירה את תחושת הכאב.
כדי להפחית את הפחד מהכאב,
- קראי סיפורי לידה וצפי בסרטי לידה חיוביים.
- הזכרי בכל הפעמים בחייך בהם התנסית במשהו שגרם לך כאב או במאמץ פיזי גדול והצלחת להתמודד בצורה חיובית כדי להזכיר לעצמך שכאב הוא לא בהכרח סבל ושאת בהחלט מסוגלת להתמודד עם כאב בצורה טובה.
- אוסף סיפורי לידה חיוביים
- אוסף סרטי לידה חיוביים
כשלכאב יש מטרה ותוצאה חיובית, הרבה יותר קל לנו להתמודד איתו.
הכאב שתרגישי בלידה הוא בדיוק כזה, ממש כמו כאב של שרירים בזמן אימון כושר מוצלח שאת מרגישה איך הוא מחטב לך את הישבן – כאב שמעיד על זה שאת בדרך הנכונה.
הוא כאב שאומר שאת הולכת ומתקרבת לפגוש את התינוק שלך,
ממש כמו כשאת הולכת ומתקרבת לפסגת ההר.
ככל שתקשרי את הכאב בלידה למשמעויות בריאות וחיוביות,
כך תרגישי אותו פחות ככאב ויותר כמשהו אינטנסיבי ומשמח ששווה לחגוג ככל שהוא מתגבר.
- איזה משמעויות חיוביות את יכולה לקשר לצירים ולתחושה העוצמתית שלהם בלידה?
התמקדות בכאב מגבירה את הכאב ומאריכה אותו.
המוח שלנו משחזר נהדר חוויות ומגיב אליהן.
כשאני מדמיינת את הגלידה האיטלקית המשובחת שלי,
עם המרקם הקרמי המושלם והטעם שאני הכי אוהבת,
בבית הקפה הקסום שמחכה לי בחופשה הקרובה,
אני כבר מתחילה להזיל ריר (לרגע אחד גם את הרגשת את זה כבר, נכון?).
כשאני מדמיינת את הטיפול שיניים הקרוב שלי שבו יחפרו לי עם המכשיר המזמזם בשן,
אני כבר מתחילה להתכווץ (ואת?).
הגוף שלי לא יודע שזה רק דמיון, אבל הוא כבר עכשיו מרגיש ומגיב לזה.
כשאני חושבת על הציר שעוד מעט יתחיל,
אני מרגישה אותו עוד לפני שהוא מגיע, ושכשהוא נגמר אני עסוקה בכמה הוא היה כואב –
המוח שלי גורם לי להמשיך להרגיש את הכאב, גם אחרי שהוא כבר עבר.
- רוב הלידה יש לך יותר הפוגות מצירים – התמקדי בהפוגות.
הפני את תשומת ליבך לכמה נעים כרגע, כשהכל רגוע.
כמה כיף להרפות ולנוח. כמה נעים המגע של בן הזוג שלך על הגב. כמה כיף לקשקש עם אחותך ולצחוק משטויות.
ואז להקשיב לגוף
שכיבה על הגב כמעט תמיד לא נוחה לנו בהריון.
גם בלידה, שכיבה על הגב מגבירה את הלחץ על עמוד השדרה ועל העצבים ומגבירה את הכאב.
גם חוסר תנועה, או קפאון, יוצרים נוקשות שמגבירה את הכאב.
לשמחתנו, באופן טבעי ובלתי מודע, לרוב כשכואב לנו אנחנו מגיבות באמצעות תנועה ומגע.
אם נתפס לי הצוואר אני מנסה לשחרר אותו באמצעות תנועה,
אם כואבת לי הבטן, אני שמה את היד על הבטן.
וזה בדיוק מה שעוזר להקל על הכאב.
חלק מהתפקיד של התחושות בלידה ושל הכאב בלידה הן לכוון אותך לתנוחות מסוימות,
שיעזרו לגוף שלך לקדם את הלידה ולתינוק שלך לעבור באגן.
אם תנסי לגעת ולשים יד במקום שבו את מרגישה את הכאב, אם תבקשי מהמלווים שלך לשים יד,
ללחוץ או לעסות את איפה שכואב, לרוב תרגישי שתחושת הכאב פוחתת.
- נסי להקשיב לגוף,
לבדוק איזה תנוחה או תנועה מרגישות טוב יותר, תוכלי למצוא מה מקל עבורך על הכאב בכל שלב. - אם הנטייה הראשונה שלך היא להתכווץ, צרי לעצמך תנועה כמו סיבוב של האגן, הליכה או התנועעות מצד לצד
כדי לעזור לעצמך להחזיר את התנועה ולשחרר את הכיווץ. - השתמשי במוזיקה כדי לעזור לך להחזיר תנועתיות לגוף.
נשימה – היא גם משהו שהגוף זקוק לו.
היא מזרימה חמצן לשרירים ומפחיתה כאב שקשור לעבודה של השריר.
היא גורמת לגוף להאמין שהכל בסדר ושאפשר להרפות.
והיא משהו להתרכז בו ולהאחז בו גם כזמנים שאולי כלים אחרים פחות זמינים.
אין כאן טריק מיוחד.
ממש כמו בפילאטיס, כשהמדריכה מזכירה לך להמשיך לנשום תוך כדי התרגיל, גם כאן,
העניין הוא קודם כל פשוט להמשיך לנשום נשימות עמוקות.
- השתדלי לנשום עמוק תוך כבר מתחילת הציר ואל תוותרי על הנשימה גם כשאת בשיא הציר.
נסי להתחיל מלנשוף את האויר החוצה דרך הפה לאורך ספירה של 8 ואז להכניס אויר דרך האף בשאיפה לאורך ספירה של 4.
להסיח את הדעת ו"לבלבל" את הכאב.
מכירה את זה שיש לך יותר מדי דברים לעשות במקביל שאת פשוט לא מצליחה לזכור את הכל?
לרוב זה מעצבן, אבל בלידה אפשר לנצל את זה לטובתנו.
כשלמוח שלנו יש יותר מדי גירויים, הוא לא שם לב לכולם, או נזכר באיחור,
ומתוך כל הגירויים, המסר של הכאב מגיע יחסית מאוחר ולפעמים נשכח לחלוטין.
למשל – אם אני רצה להספיק לצאת מהבית בדרך לאירוע חשוב,
יכול להיות שבערב, אחרי שאחזור מהאירוע, אגלה שיש לי סימן כחול, מהרגע ההוא שנתקעתי בטעות בפינה של השולחן בזמן שמיהרתי,
ואני אפילו לא זוכרת ממה זה קרה לי,
כי בזמן אמת, המוח החליט שזה לא חשוב כרגע ופשוט זרק את המידע לפח מיד כשהוא הגיע.
תעסיקי את המוח ותרגישי פחות כאב.
- התרכזי בנשימה – בהוצאת האויר ובהכנסת האויר.
- השתמשי בדמיון מודרך.
- שימי מוסיקה שאת אוהבת.
- צפי בסרטונים שעושים לך טוב.
- דברי עם בן הזוג שלך.
- תספרי עד 30 בזמן הציר.
- .תרקדי
או כל דבר אחר שגורם למוח שלך להתרכז במשהו טוב וגורם לו פחות לשים לב לצירים.
גירויים נוספים שמתחרים (בהצלחה רבה) על תשומת הלב עם הכאב הם חום ומגע.
בגלל זה כרית חמה מהמיקרו, או בקבוק חם על האזור שבו אני מרגישה את הכאב, יכולה ממש להקל,
וגם מגע כמו לחץ או עיסוי,
מקלחת – בשילוב נהדר בין החום של המים ובין העיסוי שעושה הטוש כשהוא מכוון לאזור הנכון,
ומכשיר הטנס – שהוא מכשיר שיש לו מדבקות עם אלקטרודות שנצמדות לגוף ויוצרות זרמים חשמליים עדינים שיוצרים גירוי מתחרה ולכן מפחיתים את הכאב (ומשמש גם לאנשים עם כאבים אורתופדיים ואחרים).
- שימי כרית חמה או בקבוק חם על האזור שכואב.
- בקשי מהמלווים שלך עיסוי
- כנסי למקלחת והשתמשי בזרם המים להקל על האזור בו הצירים מורגשים.
- העזרי במכשיר טנס (אפשר לשכור לפני הלידה ולהביא איתך).
להעזר בטבע (האדם) כדי להקל על הכאב בלידה
טבע האדם הוא להמציא דברים נפלאים –
כדור פיזיו, מקלחת עם מים חמים, שמנים ארומתיים,
וגם חומרים שונים לשיכוך כאבים.
נשים יכולות ללדת נהדר ולהתמודד עם הצירים בחוויה מהממת גם ללא שיכוך כאבים רפואי.
ככל שתעשי הכנה טובה יותר, פיזית ונפשית, ותדאגי לעצמך לליווי טוב יותר ללידה,
ככה תגדילי את הסיכוי שלך להרגיש שאת מסוגלת להתמודד עם הצירים בלי סיוע רפואי.
יחד עם זאת,
ללדת בלי סיוע רפואי זאת לא מטרה בפני עצמה.
המטרה היא תמיד ללדת תינוק בריא לאמא בריאה ולצאת בחוויה חיובית.
לפעמים הדרך להגיע למטרה הזאת כוללת טשטוש, גז צחוק או אפידורל.
אם את מרגישה שאת לא מצליחה להרפות אפילו בין הצירים,
אם את מרגישה שאת נכנסת למצוקה והלידה הופכת להיות עינוי,
אם הפחד מהכאב מציף כל כך שאת לא מצליחה להתמודד עם הכלים האחרים,
יכול בהחלט להיות שזה הזמן להתייעץ עם הצוות הרפואי לגבי שיכוך כאבים.
זה לא תמיד אומר שכל הכאב יעלם,
וזה לא אמור שאת יכולה לשכב מעכשיו עד סוף הלידה כמו בטטה (כי בכל זאת התינוק שלך צריך עזרה להתברג),
אבל זה יכול להפחית את הכאב, לאפשר לך להרפות ,לנוח, לצבור כוחות ולהיות פנויה לעבוד עם הגוף שלך כדי לאפשר ללידה להתקדם בצורה המיטבית.
- אם את לא מצליחה להרפות או נכנסת למצוקה, התייעצי עם הצוות הרפואי על האפשרויות שלך לשיכוך כאבים.
- המשיכי ליצור תנועתיות גם לאחר שיכוך הכאבים.
