סיפור הלידה של טל מנקודת המבט שלי, הדולה (פרטים אישיים טושטשו). (נכתב מהזכרון ולכן יכולים להיות אי דיוקים בפרטים אבל ככה אני כנראה אזכור את הלידה שלכם). יום שני, בצהריים, את מתקשרת לדווח שיש צירים חלשים במרווחים של בערך רבע שעה. את בשבוע 36+5, בדיוק כמו בלידה הקודמת. בדיעבד, נראה אולי בדקת האם זה יהיה
*למען הפרטיות שיניתי את השמות. כל השאר, כפי שנשלח אלי. רצינו את נעמה ללידה של תום כי בלידה (הקודמת) של טליה סיימנו בתחושה חמצמצה. בסה"כ טליה נולדה בריאה לאחר כמה שעות של צירים. אבל הדרך הייתה מלווה בכמה אכזבות: הצוות בבי"ח לא הצליח לתת לנו תמיד תחושה מכבדת, החלטות מסוימות נלקחו ללא התייעצות מלאה – כמו
סיפור לידה מנקודת מבטה של הדולה כל ליווי מתחיל בפגישת הכרות, כדי להכיר ולהבין מה הם מחפשים בלידה הזאת והאם אני המלווה הנכונה להם. בפגישה הראשונה היא אמרה: אני לא מפחדת מהכאב, אני מוכנה לעבור הכל, רק לא רוצה שיגע בי סכין. ואני הסברתי את התפיסה שלי – אין לנו שליטה על אופן הלידה. חלקו תלוי
היא פנתה אלי כי ככל שהלידה התקרבה – גם הפחד גדל. הפחד מחוסר הודאות, מהכאב ומכל הסיפורים שטרחו לספר לה החברות שלה. בבדיקות ההריון גילו שיש רק עורק יחיד בחבל הטבור במקום שניים. זאת לא בעיה בפני עצמה, אבל זה עשוי להעיד על בעיות או לגרום לבעיות. למי שלא מכירה את הנושא, זה מוסיף הרבה
היא הגיעה אלי דרך האינטרנט ולמרות שהיא גרה קצת רחוק – ידעתי שיהיה ביננו חיבור טוב. היא תמיד רצתה לידה טבעית, קראה ספרים, ראתה סרטים. הלידה ראשונה היתה מאוד ארוכה והתערבותית ונגמרה בניתוח. בלידה השניה, היא התעקשה על לידה רגילה, אבל שוב הלידה היתה מאוד ארוכה, היא לקחה אפידורל בשלב מוקדם וסיימה בואקום. עכשיו היא שוב בהריון,